האחזות בדמיון
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ליצנית יקירתי (אני מתגעגעת אליך!)- אני ממש מסכימה עם מה שכתבת, אני חושבת שזה דבר שהבנתי רק השנה וברוך ה' אני בתהליכים לצאת משם. הדמיון מקסים ואני לא מתכוונת לותר עליו אבל אין בו מקום לסביבה האמיתית שלי- וזה מה שקשה. [ליצירה]
- [ליצירה] . היתה לי תקופה גם כזו שהרגשתי ממש רע כי לא נתתי לעצמי דרור לדמיון אבל זה לא עובד... זה מתפרץ, זה חלק מאיתנו, למדתי לשלוט על זה, לא לשגות בדמיונות שמזיקים לי, למדתי לא לחיות את הדמיון, אלא לתת לו את המקום שלו, זה חלק מאיתנו טל, אי אפשר לבטל את זה... הכל מאת הקב"ה, גם הטוב וגם הפחות טוב, וזו החכמה לדעת לנתב את כולם. (טל, אני לא אומרת שעכשיו צריך לדמיין רק דמיונות של קדושה.... אל תיבהלי...) נתראה שבוע הבא!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ליצנית, זה נכון, אבל אין מה לעשות, לא תמיד אפשר לא להיאחז בדמיון (ניסוח גרוע...). לפעמים אם לא נאחזים בדמיון אפשר למות מדכאון. ואני ממש מזדהה עם הציור (למרות שאני באמת משתדלת לא _להיאחז_ בדמיון). הוא מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] ליצנית- מסכימה, אבל זה מאוד קשה ומתסכל לפעמים. :) שחף. [ליצירה]
- [ליצירה] לשחף דרור שחף דרור את צודקת, באמת אי אפשר לא ללהיאחז בדמיון, אבל לפעמים מרוב שכל כך טוב לנו שם אנחנו הופכים לחיות את הדמיון, מניסיון ממש, אתה בונה לעצמך עולם, ולא רוצה לצאת ממנו, ואז אתה לא יכול להיות מאושר בעולם שאתה הושמת בו, למדתי שעדיף למצוא שמחה בחיים כאן, ולא לברוח לעולם השני. [ליצירה]
- [ליצירה] הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו? גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... יפה, אהבתי. איזה כיף שאפשר להביע רעיונות בציורים! [ליצירה]
- [ליצירה] זכיתי להגיב ראשונה צבעים מקסימים. היית במגמת אמנות? עכשיו, תסבירי לנו למה היא בחושך? אולי היא רק חושבת שהיא בחושך? הדמיון לפעמים יותר חזק מהמציאות. ידוע גם שהדמיון מביא את המציאות. אולי גם במקרה הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה! איך עושים כזה דבר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! זה חוט שם בנוסף או שזה צבע המסגרת של המחשבה שלה? פוטריט ממש יפה עשית לה. [ליצירה]
- [ליצירה] . רן- אתה מראה לה את כל הדברים היפים האלה או שאתה מחכה עם זה? [ליצירה]
- [ליצירה] . רן- אני רואה שמאוד מציק לך הקטע עם הנעליים, אז די כבר להתייחס לכללים (או להרגיש לא נוח כשזורקים אותם...) ד"א- הזדעזעתי כשכתבת שההתנחלות היחידה שהיית בה היא אלון שבות. חבר! גוש קטיף קורא אליך! בוא ותראה איכות חיים מה היא! מילון- מושפע ממך? ולסיום- אהבתי לקרוא משהו ראשוני בלי כל העיבודים והמחשבות הקובלות. [ליצירה]
- [ליצירה] . שיר יפהפה אבל השורה האחרונה הרסה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] . חמוד. אהבתי בעיקר משפטים כמו "התרגלתי לצניפות התכופות" או "הייתי מסיט את המבט מהראש הנופר". אבל לא הצלחתי לדמיין אותו בחוּם. פוני מטפס צריך להיות 'כסוּף כאור הירח' או 'שקוף כמחשבה'. אפילו ורוד עם נצנצים מִדַּמיין לי טוב יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] הציורים שלך מדהימים אותי. משיכות המכחול, כמויות הצבע, האווירה. פשוט מושלם. והציור הזה ספציפי- הזוהר ממש נשפך ממנו. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] . או קיי. מעורר עניין... [ליצירה]
- [ליצירה] . מקפיצה!מקפיצה! לא מאמינה שרק עכשיו אני נתקלת בסיפור האדיר הזה.. (מלך כבר אמרתי) [ליצירה]
- [ליצירה] . מביט- קצת קיצוני לומר כזה דבר, לא? לא צריך לבזבז חיים שלמים בחיפוש אחר האמת. התורה נמצאת בכל מקום, מוצאים אותה מיד ואז נותר רק לחיות אותה. אמנם ה-"רק לחיות אותה" הוא לא בדיוק "רק" אלא קצת יותר מסובך מזה אבל לפחות זה לא בנימה פסימית כמו השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. פתאום זה כל כך רלוונטי, ופי מאה יותר כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] . כבר יותר מדי דברים עצובים לערב אחד. הזכיר לי שבבנין שלידי עמדה אשה וצרחה לשפופרת הטלפון בקול צרוד, מותש, נואש כל מיני דברים שנורא לשמוע ("אני שונאת אותך, תעזוב אותי כבר, תפסיק להרוס לי את החיים אני אגזור את עצמי") וזה היה עצוב כי היא שנאה אותו ובכל זאת- לא יכלה לנתק לו את הטלפון מרוב תלות. באמת כבר עצוב מדי. [ליצירה]
תגובות