ליצנית יקירתי (אני מתגעגעת אליך!)- אני ממש מסכימה עם מה שכתבת, אני חושבת שזה דבר שהבנתי רק השנה וברוך ה' אני בתהליכים לצאת משם.
הדמיון מקסים ואני לא מתכוונת לותר עליו אבל אין בו מקום לסביבה האמיתית שלי- וזה מה שקשה.
היתה לי תקופה גם כזו שהרגשתי ממש רע כי לא נתתי לעצמי דרור לדמיון אבל זה לא עובד... זה מתפרץ, זה חלק מאיתנו, למדתי לשלוט על זה, לא לשגות בדמיונות שמזיקים לי, למדתי לא לחיות את הדמיון, אלא לתת לו את המקום שלו, זה חלק מאיתנו טל, אי אפשר לבטל את זה... הכל מאת הקב"ה, גם הטוב וגם הפחות טוב, וזו החכמה לדעת לנתב את כולם. (טל, אני לא אומרת שעכשיו צריך לדמיין רק דמיונות של קדושה.... אל תיבהלי...) נתראה שבוע הבא!!!!!
ליצנית, זה נכון, אבל אין מה לעשות, לא תמיד אפשר לא להיאחז בדמיון (ניסוח גרוע...). לפעמים אם לא נאחזים בדמיון אפשר למות מדכאון.
ואני ממש מזדהה עם הציור (למרות שאני באמת משתדלת לא _להיאחז_ בדמיון). הוא מדהים.
שחף דרור את צודקת, באמת אי אפשר לא ללהיאחז בדמיון, אבל לפעמים מרוב שכל כך טוב לנו שם אנחנו הופכים לחיות את הדמיון, מניסיון ממש, אתה בונה לעצמך עולם, ולא רוצה לצאת ממנו, ואז אתה לא יכול להיות מאושר בעולם שאתה הושמת בו, למדתי שעדיף למצוא שמחה בחיים כאן, ולא לברוח לעולם השני.
הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו?
גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה.
צבעים מקסימים. היית במגמת אמנות?
עכשיו, תסבירי לנו למה היא בחושך? אולי היא רק חושבת שהיא בחושך?
הדמיון לפעמים יותר חזק מהמציאות. ידוע גם שהדמיון מביא את המציאות. אולי גם במקרה הזה.
[ליצירה]
.
ליצנית יקירתי (אני מתגעגעת אליך!)- אני ממש מסכימה עם מה שכתבת, אני חושבת שזה דבר שהבנתי רק השנה וברוך ה' אני בתהליכים לצאת משם.
הדמיון מקסים ואני לא מתכוונת לותר עליו אבל אין בו מקום לסביבה האמיתית שלי- וזה מה שקשה.
[ליצירה]
.
היתה לי תקופה גם כזו שהרגשתי ממש רע כי לא נתתי לעצמי דרור לדמיון אבל זה לא עובד... זה מתפרץ, זה חלק מאיתנו, למדתי לשלוט על זה, לא לשגות בדמיונות שמזיקים לי, למדתי לא לחיות את הדמיון, אלא לתת לו את המקום שלו, זה חלק מאיתנו טל, אי אפשר לבטל את זה... הכל מאת הקב"ה, גם הטוב וגם הפחות טוב, וזו החכמה לדעת לנתב את כולם. (טל, אני לא אומרת שעכשיו צריך לדמיין רק דמיונות של קדושה.... אל תיבהלי...) נתראה שבוע הבא!!!!!
[ליצירה]
ליצנית, זה נכון, אבל אין מה לעשות, לא תמיד אפשר לא להיאחז בדמיון (ניסוח גרוע...). לפעמים אם לא נאחזים בדמיון אפשר למות מדכאון.
ואני ממש מזדהה עם הציור (למרות שאני באמת משתדלת לא _להיאחז_ בדמיון). הוא מדהים.
[ליצירה]
לשחף דרור
שחף דרור את צודקת, באמת אי אפשר לא ללהיאחז בדמיון, אבל לפעמים מרוב שכל כך טוב לנו שם אנחנו הופכים לחיות את הדמיון, מניסיון ממש, אתה בונה לעצמך עולם, ולא רוצה לצאת ממנו, ואז אתה לא יכול להיות מאושר בעולם שאתה הושמת בו, למדתי שעדיף למצוא שמחה בחיים כאן, ולא לברוח לעולם השני.
[ליצירה]
הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו?
גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה.
[ליצירה]
זכיתי להגיב ראשונה
צבעים מקסימים. היית במגמת אמנות?
עכשיו, תסבירי לנו למה היא בחושך? אולי היא רק חושבת שהיא בחושך?
הדמיון לפעמים יותר חזק מהמציאות. ידוע גם שהדמיון מביא את המציאות. אולי גם במקרה הזה.
[ליצירה]
...
ממזי- אל תוציא לעז! יש לי דברים אופטימיים יותר... ברצח סימה התולעת לדוג' אומנם יש רצח, קנאה, נקמה, בגידה ועוד דברים- אבל זה די אופטימי הרי בסופו של דבר אני מגיעה אל המנוחה אל הנחלה...
[ליצירה]
אורי, אורי עמירם
מה עיני רואות עכשיו?
עוד שרשור ארוך הוּרם
כמו בפנקייקס של מירב
ואתה וממזי שוב
מתווכחים ללא פשרה
בלי לכתוב מידע חשוב
משתלטים על כל צורה
רק פריט שוּנה ודאי
ממז אינו עוד בצבא
לא קצין ולא טוראי
כל היום לומד תורה
ואתה-כותב דואטים
מלך פה על המקצב
משורר עם קומפלימנטים
בל נשכח-אב למירב
ומדוע מתחנפת?
זאת לבך לך גם שח
הו, סיבה אחת דולפת
האם יש למירב גם אח?
או בןדוד, שכן נגיש
ידיד קרוב ואף מכר
הימצא עכשיו פה איש
לזאת המחכה מכבר?
קצת גבוה ובהיר
אפשר שחום ומתולתל
שקולו- קול של זמיר
ובוגר- לא מהוּתל!
רגיש חייכן, נטוּל מגוֹר
חכם, מלא בהשכלה
שלא ישכח תמיד לסגור
את המכסה של האסלה
ואיך שכחתי- זה מצחיק!
(או שאולי איום נורא)
שיהיה צדיק-צדיק
לומד לו כל היום גמרא
רק שלא יהיה קרח
(נפשי לזאת כה הומיה!)
שבשבילי יוריד ירח
ובמקומו יציב פֵיָה
שאת הקשת לי יתפור
בצבע, צליל וצחוק נעים
ובמבע עיניו טהור
יאהב אותי ללא תנאים
ובכן, כפי שאתה סבוּר
אין לי כה הרבה דרישות
אז אנא- מצא לי ת/בחור
כי דודותיי כבר נואשות
ואם במשימה תצליח
ליתמצא בחור רגיש
מגן עדן , זאת אבטיח
תקבל לך גם שליש
על דלתך נקבע אז שלט
"אורי עמירם- שדכן"
וחבורת בנות בוהלת
תמסור לך את ייאושן
[ליצירה]
התכוונתי למשל.
עדיין לא ניסיתי לתפוס פרפר אמיתי.
רק בעדשת המצלמה. (אם ראית פעם נערה תמוהה שמתרוצצת במאה שערים עם מצלמה- זו הייתי אני. הפרפר לא הסכים לעמוד על התריס הכחול וניסיתי להכריח אותו)
[ליצירה]
...
גם אני הבנתי כמו מילון.
זה היה נראה לי שנתנת תחושה שטוב לך עם האפיק הזה אבל בצורה אירונית, גם בגלל שהוא תלוי
בגשמים= סממן חיצוני- כמו שאמר מילון, וגם בגלל שלפי השיר כל החיים שלך הם בעצם בשביל הרגע הזה שהאפיק יעלה על גדותיו וזה חבל לפספס חיים שלימים בשביל רגע אחד מסעיר.
[ליצירה]
בעיני זה יפהפה
ואני לא חושבת שבכל דבר צריך לחפש את כללי האומנות.
לדעתי יש דברים יפים כשלעצמם מבלי לחפש,פשוט כי הם זורמים והם הרגש של אותו הרגע..
יש שתי סוגי משקפיים ואנחנו מחליטים מתי להשתמש באיזה להשתמש.
כל טוב
[ליצירה]
.
רן- אני רואה שמאוד מציק לך הקטע עם הנעליים, אז די כבר להתייחס לכללים (או להרגיש לא נוח כשזורקים אותם...)
ד"א- הזדעזעתי כשכתבת שההתנחלות היחידה שהיית בה היא אלון שבות. חבר! גוש קטיף קורא אליך! בוא ותראה איכות חיים מה היא!
מילון- מושפע ממך?
ולסיום- אהבתי לקרוא משהו ראשוני בלי כל העיבודים והמחשבות הקובלות.
תגובות