[ליצירה]
נטע -
את כבר יודעת מה אני חושבת.
ואת מסוגלת.
ומצליחה.
אף אחד לא מצליח תמיד.
אוהבת אותך.
[ליצירה]
[ליצירה]
רציתי לומר...
שהשיר הזה כל כך נגע לי, תחושה שאני לא ממש יודעת להסביר אבל הוא פשוט גרם לרשרוש בלב, שיר שכביכול פשטני אך מדהים- לטעמי.
אהבתי נטע.
[ליצירה]
הייי...
דבר ראשון הרשו לי לצחוק צחוק עז ומלא בסרקזם מלא... [משו בסגנון התגובה של סו ליצירה, רק יותר בוטה...]
חחחחחחחחחחחח
באמת.
כי דבר ראשון הייתי מוריד בשיר הזה סה"כ שתי מילים:
בשורה 2 - 'קצת'. ממש לא נכון.
בשורה 16 - 'לא'. כי זה ממש ממש 'לא'... הייתי שם שם אולי משו יותר בסגנון 'ואפילו גם'...
כי, גברת, את מסוגלת...
[רוצה הוכחה? - הנה... יש איזה יצירה, למשל, 'מסוגלת', קוראים לה..]
ודבר שני - תודה רבה רבה רבה רבה על ההנחייה ליצירה הזו. בC הרצינות היא נוגעת מאוד. הרגשה מוכרת מאוד [כתבתי משו בסגנון בטח גם...] ואפילו כואבת מאוד [רק שאצלי אין גם את החלק הראשון.. צילומים וסיפורים וכל זה...]
הייתי מרחיב מאוד בעניין [כמובן...]
רק שהסדר מתחיל -מ-מ-ש- עכשיו...:)
תודה.
[ליצירה]
האם לבכות זאת התשובה?
ואני חושבת שיותר מלבכות, צריך -לעשות.
לתקן.
אולי דווקא בתשעה באב לעסוק בנושאים של איך אפשר , ברמה האישית, ברמה הכללית לשפר, לתקן... "לתקן עולם במלכות שדי".
עם זאת אני חושבת שזה מצב "בדיעבד" לכתחילה היה נכון לעסוק בתשעה באב רק באבל בצער בבכי ובקינות, ומזה לקבל כח בימים האחרים לעסוק בתיקון... הבעייה היא שתוך שנייה אנחנו שוכחים איך ולמה, ואת החלק העיקרי שהוא העשייה והתיקון- שוכחים... אפשר לראות את זה הרבה אחרי מסעות לפולין.
בכל אופן, וזו רק מחשבה, אולי כדאי בתשעה באב מתוך ההבנה שזה ממש אנחנו שלא בנינו את המקדש מחדש, לעסוק בדרכים לתיקון עצמי וכללי- כמו שאמרתי (כמובן שלהתאבל ,אבל לא רק) והכי חשוב- שזה לא יגמר בדיבורים, וימשיך הלאה לשינוי ועשייה.
שנזכה לחגוג את ט' באב, ולראות בבנין הבית...
נטע
[ליצירה]
אני הראשונה שמגיבה?
ואו...
התאור כ"כ יפה, מדוייק, נוקב... והשאלה היא אם חייו של הגבור היקר שלנו אינם פחות גרועים (כביכול) משלה, אם לא יותר...
מאד מאד אהבתי.
[ליצירה]
מוכר
התקופה של אחרי החתונה, היא הכי קשה לחברות (הם יסתגרו בבועה שלהם..), אבל אח"כ זה אפילו יותר כיף בשלוש- יוצרים משהו בוגר יותר, אמיתי יותר לפעמים, מערכת יחסים שונה ומיוחדת... זה יהיה שונה, אין ספק. אבל מקסים בפני עצמו. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, והוא יעשה רק טוב. בעז"ה.
[ליצירה]
איזה כיף, אחד חדש לראש השנה. כל שנה מחדש, בראש השנה, אתה מגלה שאתה נמצא בנפש במקום שונה לגמרי מזה שהיה שנה שעברה, ולפני שנתיים... טכל שנה את מפליאה לתאר את זה במילים מדוייקות, רגישות וחומלות. ראש השנה הזה גם הוא לא יחזור, ויש בו את בה שלא יהיה עוד, אז גם אם קשה שהוא כך מגיע פתאום, כנראה שזה מה שמיוחד בו ואיתו את צריכה לשמוח... שנה טובה שתהיה.
[ליצירה]
זה יפה,
אבל אני חושבת שבסוף- שהוא הולך ללמוד רפואה,
כדאי לכתוב את זה כמו שפה של איש גדול ובוגר,
ולא כמו של הילד שהוא היה פעם.
בכלל, אם תשחקי עם השפה לפי ההתבגרות שלו (כל פעם כתיבה של שפה בגיל שהוא עובר) זה יכול לעשות את הסיפור הרבה יותר מדוייק ויפה... :)