[ליצירה]
נטע -
את כבר יודעת מה אני חושבת.
ואת מסוגלת.
ומצליחה.
אף אחד לא מצליח תמיד.
אוהבת אותך.
[ליצירה]
[ליצירה]
רציתי לומר...
שהשיר הזה כל כך נגע לי, תחושה שאני לא ממש יודעת להסביר אבל הוא פשוט גרם לרשרוש בלב, שיר שכביכול פשטני אך מדהים- לטעמי.
אהבתי נטע.
[ליצירה]
הייי...
דבר ראשון הרשו לי לצחוק צחוק עז ומלא בסרקזם מלא... [משו בסגנון התגובה של סו ליצירה, רק יותר בוטה...]
חחחחחחחחחחחח
באמת.
כי דבר ראשון הייתי מוריד בשיר הזה סה"כ שתי מילים:
בשורה 2 - 'קצת'. ממש לא נכון.
בשורה 16 - 'לא'. כי זה ממש ממש 'לא'... הייתי שם שם אולי משו יותר בסגנון 'ואפילו גם'...
כי, גברת, את מסוגלת...
[רוצה הוכחה? - הנה... יש איזה יצירה, למשל, 'מסוגלת', קוראים לה..]
ודבר שני - תודה רבה רבה רבה רבה על ההנחייה ליצירה הזו. בC הרצינות היא נוגעת מאוד. הרגשה מוכרת מאוד [כתבתי משו בסגנון בטח גם...] ואפילו כואבת מאוד [רק שאצלי אין גם את החלק הראשון.. צילומים וסיפורים וכל זה...]
הייתי מרחיב מאוד בעניין [כמובן...]
רק שהסדר מתחיל -מ-מ-ש- עכשיו...:)
תודה.
[ליצירה]
אווו'צ.
אכשהוא, הבנתי בדיוק.
אין כמוך בעולם.
(לאחרונה החלטתי להוסיף למשפט "ותתננו לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו" את המילים "בעיננו", בעיני עצמנו.)
[ליצירה]
האם לבכות זאת התשובה?
ואני חושבת שיותר מלבכות, צריך -לעשות.
לתקן.
אולי דווקא בתשעה באב לעסוק בנושאים של איך אפשר , ברמה האישית, ברמה הכללית לשפר, לתקן... "לתקן עולם במלכות שדי".
עם זאת אני חושבת שזה מצב "בדיעבד" לכתחילה היה נכון לעסוק בתשעה באב רק באבל בצער בבכי ובקינות, ומזה לקבל כח בימים האחרים לעסוק בתיקון... הבעייה היא שתוך שנייה אנחנו שוכחים איך ולמה, ואת החלק העיקרי שהוא העשייה והתיקון- שוכחים... אפשר לראות את זה הרבה אחרי מסעות לפולין.
בכל אופן, וזו רק מחשבה, אולי כדאי בתשעה באב מתוך ההבנה שזה ממש אנחנו שלא בנינו את המקדש מחדש, לעסוק בדרכים לתיקון עצמי וכללי- כמו שאמרתי (כמובן שלהתאבל ,אבל לא רק) והכי חשוב- שזה לא יגמר בדיבורים, וימשיך הלאה לשינוי ועשייה.
שנזכה לחגוג את ט' באב, ולראות בבנין הבית...
נטע
[ליצירה]
זה מקסים, ומאד אמיתי.
הצלחת לעורר הזדהות עם שני הדמויות- ולגעת במורכבות הכ"כ רגישה שבעניין.
מורכבויות הם שהופכים את החיים שלנו למה שהם, מעניינים ומלאי הבנות.