[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
**
אני לא מאמין שקראתי הכל.
מה שבטוח, זה נודף ריח חריף של נצרות.
הדברים בכללם לוקים בחוסר ברירות וחוסר פירוט. הזויים במקצת. מרחפים אי שם בעולם המושגים.
ודרך אגב, אהבה בלי תנאי זה בולשיט.
זה נוצרי, זה אירופי, אותי זה מגעיל. זה נגמר בשנאת ישראל. זה נגמר בפיגוע הבא אצלנו באוטובוס.
אף אחד לא חושב שלקיים מצוות זה כדי לסמן וי. אני לא יודע איפה הבאת את זה. כל יהודי מאמין מבין שקיום מצוות זה דרך אמיתית לבניית אישיות ונפש, דרך שה' התווה לנו.
שוב, את זורקת מושגים לאוויר. הרבה מיסטיפיקציה, פחות מדי תוכן וזה מעצבן אותי.
[ליצירה]
שייך לעשות כזה דבר.
גם אני עשיתי כזה ל"פרחים בקנה", מיזמן.
רק דבר אחד. אם אתה עושה דבר כזה, אז תשנה את כל המילים או רובם.
ככה לפחות אני ניסיתי לעשות.
[ליצירה]
נושא אלומה חומד.
א. "זה שהכל אצלם מעורב", זה רק חלק מתיאור המצב. שכחת, או שבכוונה השמטת את הפרט המ-א-ו-ד חשוב, שמדובר באוכלוסיה תומכת. כשאצלנו חיילים מתים, הם יוצאים לרחובות בהמוניהם לרקוד. כשאצליהם מחבלים מתים הם יוצאים להפגנות זעם. כשילדים מתפוצצים באוטובוסים האמהות שלהם שמחות ומחלקות סוכריות. מה רצית? שאמא זקנה בת 90 תצא לרחובות חמושה ב M-16 חדיש? האם זקנותה גורמת לה להיות פטורה מעונש על דעותיה?
לא ולא. מדובר פה במלחמה של עם מול עם. יש להם ארבעים אלף רובים. יש להם צבא. הם רוצים להשמיד אותנו. הם גדלים דמוגרפית. הם מסוכנים.
במלחמה, גם ילדים מתים.
ב. "ברור שמותר וחובה לפגוע במחבל...כל עוד לא הורגים בדרך כמה ילדים".
מי שנשתבשה עליו דעתו, הוא מי שמעדיף את מות ילדינו על מות ילדי האויב.
ג. אם מחבל בא להתאבד במחסום כדי להרוג חיילים, ודרך כך הורג גם אזרחים, זה אולי כרוך בכללי מלחמה לגיטימים-עד כמה שזה נשמע צורם (בכלל, מחבל מתאבד הוא לא לגיטימי משום עצמו, אבל שיהיה). אבל, להשוות חבוב, פיגוע באוטובוס מלא ילדים, זקנים וטף, שאולי במקרה יש שם גם איזה חייל שהזדמן למקום והמחבל בכלל לא בא בשבילו, להשוות אותו לחיילנו שמפציצים בתים ולפעמים (כן, לפעמים!) פוגעים גם באזרחים-זה כבר מוגזם.
יודע מה? מה תגיד על הפיגוע בדולפינריום? גם שם הוא חשב שיש חיילים? לך תספר לאבא של משפחת חטואל שהמחבלים ניסו להרוג את החיילים שהיו ליד, אוקיי? לך תספר לילדי דקשטיין, לך תספר סיפורים לחברים שלך. על מי אתה עובד?
אבל דוגרי, אתה לא שווה את כל המילים שבזבזתי עד עכשיו.
(בוא ותספר לי בתגובה הבאה שאני מתלהם, הא? הנה מישהו שלא משחק בכללי ההתייפיפות הרצחנית שלך. שלך ושל כל החברים המטומטמים שלך בשמאל הסהרורי. החייל הבא שיהרג בשטח בנוי, על כתפיכם. ויודע מה? הילד הפלשתיני הבא שיהרג-על כתפי.)
[ליצירה]
***
וכי למה זה צריך להיות ברור? ואולי זו בכלל אחת המטרות? מי יודע? למה יש צורך בכלל שמישהו ידע? מה כוחה של הידיעה ומה תועלת בה? מה תכליתה?
עזוב...