[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
הצעה!
שלום לאורי ולכל המגיבים
אנכי הקטן משפכי הביבים
באתי להעיר הערה חטופה
שאולי טיפ טיפה תשמע חצופה
ראשית אקדים ואומר בכנות
לא קראתי כאן חצי שנינות
רק פה ושם בתחילת השרשור
אז אולי אהיה קצת לא קשור
-
שלום למר אורי עמירם
משורר אדיר נישא ורם
באתי בשליחות דחופה הנה
למטרה שאין עוד חשובה ממנה
להציע לכבוד ביתך מירב
שידוך שרק חתונה אחריו!
הכל התחיל מזה השיר שהושר
כשחוט מחשבה אל מישנהו נקשר
והבנתי פתאום, נדהם בלי מילים
שאני מכיר טוב את חלקה המשלים.
הצעתי הינה הצעה ייחודית
הבחור הנ"ל הוא עידית דעידית
אשר בלי שום ספק מיפן עד ערב
לא נמצא מתאים כמותו למירב
אסביר את עצמי באופן חופשי
(אוי. זה הולך להיות מעשה טפשי)
הבחור המדובר תאמינו או לא
(מירב עוד תסתחרר בגללו)
אוהב לאכול ממגעיל עד טעים
העיקר שתמיד זה יבוא רק...עם!
חביתה עם שוקולד פלוס דג פילה
בתיבול יין-ז'ורנאוטו-קריסמו מעולה
כדורי פלאפל בגביע הגלידה
עם עוגת קצפת של הדודה מטילדה
מרק בצל עם מרק פטריות
אוכל את הלב עם מוסר הכליות.
כשמירב תשאיר בצלחת הכל
בעלה העדין ימשיך לאכול
ובין בני הזוג בדירה הקטנה
ישרור השלום ובלי סוף הבנה
השידוך יקירי יצלח בודאי
שכן החתן יקדיש עד בלי די
את כל חייו אף את שעות הגמרא
לעזור למירב בזו הצרה
וביחד יחיו בלי גבול אהבה
שכן הבחור כבר אינו בצבא
(אולי עדיף זאת במסר אישי?)
הבחור משוחרר על סעיף נפשי
אך אל נתפס לנושאים צדדיים
לבחור לב וזהב ואופי מדהים
כשקשה, תמיד הוא ניגש ועוזר
הוא יביא לה שרשרת טבעת וזר
וגם אם אינו טוב בלחזר
תמיד הוא עדיף על פני בעל ממזר!
[ליצירה]
הלוווו, הרגעו!
זה ענתיקה, הדבר הזה. היום אני בנאדם שמח (?!) אוף, ציפור, אני לא כותב רק דברים עצובים זה לונכון, ס'תכל ב'ראיון בלשכה'. ויש עוד כמה.
[ליצירה]
יאללה.
מי בכלל צריך סדר בקיאות???
מוות לשיעורים!
יוצאו להורג ספסלי בית המדרש!
יחי הסטלנות!
------------------------------
מויש, עוד שיר אחד כזה ואני פותח בסבב של הלקאה עצמית וייסורי מצפון.
[ליצירה]
****
עד שיום אחד, בבוקר בהיר ונחמד, הצטלבו דרכיהם, שמעולם לא נפרדו, והשתלבו באחידות חסרת פירוד מלכתחילה.
והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
[ליצירה]
לרו קטנה ואף לנשמת,
יש לחלק, לדעתי הבאמת עניה, בין אהבת הקב"ה אלינו לבין המושג "יהיה טוב".
קודם צריך לצאת מנקודת הנחה, רו, שה' אוהב אותנו. הוא אוהב אותנו כי אנחנו כמו הבנים שלו. הוא אוהב אותנו בגלל האבות שלנו. הוא אוהב אותנו כי הוא בחר בנו, והוא הבטיח, שהוא אף פעם לא יפקיר אותנו. אהבת אב לבן.
גם כשילד עושה רע, הוא חוטף עונש, זה לא אומר שאבא לא אוהב אותנו.
המושג "יהיה טוב", הוא בעייתי. גם פה, נשמת עושה בו שימוש פרשנותי של "יהיה בסדר"=אני ארגיש טוב, ולא אסבול. המושג "יהיה טוב" נשלל מעצם תוכנו. לא יהיה טוב. עכשיו טוב. תמיד טוב. היה טוב, טוב, ויהיה טוב. אלא שאת הטוב, אנחנו לא מסוגלים לראות. כואב לנו, אז אנחנו חושבים שרע.
נשמת כתבה "זה בא עם שמירת המצוות ועבודת ה'". את חושבת שאם תעבדי את השם ותעשי מצוות אז החיים שלך יזרמו על מי מנוחות? לאו דוקא. יש הרבה צדיקים שסובלים כל החיים.
ורו, אם זה מה שמפריע לך, אז הגיע הזמן שתהיי אדם הרבה יותר שמח-ה' אוהב אותך. (למרות, שלדעתי ההבנה שה' אוהב אותנו לא הופכת את החיים לדבר יותר שמח).
עד כאן.
[ליצירה]
חחחחח.
ענק אחי, ענק. אין ספק. כמה שהנושא קרוב לליבי! העלת חיוך עסיסי על דל שפתי, וזה לא קל.
ניכר שאתה אדם דתי, אחרת לא היית מכיר את ההווי, לא?
[ליצירה]
נושא אלומה חומד.
א. "זה שהכל אצלם מעורב", זה רק חלק מתיאור המצב. שכחת, או שבכוונה השמטת את הפרט המ-א-ו-ד חשוב, שמדובר באוכלוסיה תומכת. כשאצלנו חיילים מתים, הם יוצאים לרחובות בהמוניהם לרקוד. כשאצליהם מחבלים מתים הם יוצאים להפגנות זעם. כשילדים מתפוצצים באוטובוסים האמהות שלהם שמחות ומחלקות סוכריות. מה רצית? שאמא זקנה בת 90 תצא לרחובות חמושה ב M-16 חדיש? האם זקנותה גורמת לה להיות פטורה מעונש על דעותיה?
לא ולא. מדובר פה במלחמה של עם מול עם. יש להם ארבעים אלף רובים. יש להם צבא. הם רוצים להשמיד אותנו. הם גדלים דמוגרפית. הם מסוכנים.
במלחמה, גם ילדים מתים.
ב. "ברור שמותר וחובה לפגוע במחבל...כל עוד לא הורגים בדרך כמה ילדים".
מי שנשתבשה עליו דעתו, הוא מי שמעדיף את מות ילדינו על מות ילדי האויב.
ג. אם מחבל בא להתאבד במחסום כדי להרוג חיילים, ודרך כך הורג גם אזרחים, זה אולי כרוך בכללי מלחמה לגיטימים-עד כמה שזה נשמע צורם (בכלל, מחבל מתאבד הוא לא לגיטימי משום עצמו, אבל שיהיה). אבל, להשוות חבוב, פיגוע באוטובוס מלא ילדים, זקנים וטף, שאולי במקרה יש שם גם איזה חייל שהזדמן למקום והמחבל בכלל לא בא בשבילו, להשוות אותו לחיילנו שמפציצים בתים ולפעמים (כן, לפעמים!) פוגעים גם באזרחים-זה כבר מוגזם.
יודע מה? מה תגיד על הפיגוע בדולפינריום? גם שם הוא חשב שיש חיילים? לך תספר לאבא של משפחת חטואל שהמחבלים ניסו להרוג את החיילים שהיו ליד, אוקיי? לך תספר לילדי דקשטיין, לך תספר סיפורים לחברים שלך. על מי אתה עובד?
אבל דוגרי, אתה לא שווה את כל המילים שבזבזתי עד עכשיו.
(בוא ותספר לי בתגובה הבאה שאני מתלהם, הא? הנה מישהו שלא משחק בכללי ההתייפיפות הרצחנית שלך. שלך ושל כל החברים המטומטמים שלך בשמאל הסהרורי. החייל הבא שיהרג בשטח בנוי, על כתפיכם. ויודע מה? הילד הפלשתיני הבא שיהרג-על כתפי.)
[ליצירה]
**
לרגע קלטתי, שהתגובה שיצאה לי קצת מגעילה.
אז סתם הבהרה: זה לא שאני בא להוריד בערך הסיפור הזה, הוא עשוי ממש טוב, אבל לא לזה הייתי קורא שפה עגנונית, לדעתי.