[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
רו,
אולי אני לא בקיא יותר מדי, אבל לא זכור לי שבפרשות בתוכחה מדובר על משהו אחר חוץ מענישה ע"י ה'. כמו שאמרתי, ענישה ע"י הקב"ה, לדעתי, מגיעה רק מאהבה.
אז לשאלתך, כן, גם בפרשות התוכחה ה' אוהב אותנו. ולכן, זה לא אקטואלי לדיון, האם אנחנו בשלב הזה בכלל.
בקשר למה שמישי אמרה לך, זה נכון. אבל השריית שכינה בעמ"י לא חופפת לאהבת ה' אותנו.
אני לויודע למה הבאת לה את המשל של המלך והכסף. אני לא מרגיש שה' אוהב אותי כמו כסף. יש מספיק המשלות שה' אוהב אותנו כמו בניו.
וסתם ככה, ההבנה שה' אוהב אותנו כמו בנים, היא לא רק הבנה שמחייבת מצידו של ה'. נראה לי שמי שמבין את זה באמת, מרגיש מחוייב בעיקר מצידו. כמו בן שמרגיש רע כשהוא מועל באמון של אבא...
בקשר לשמחה שלי, זה פשוט עובדה. אני מרגיש שה' אוהב אותי, אבל זה עדיין לא הופך לי את החיים לשמחים. לפעמים הם עצובים. מאוד אפילו. אבל עזבי, השמחה שלי היא דיון בפני עצמו. והוא לא שייך לכאן.
בקיצור, אם זה מה שעומד בדרכך לשמחה, אז לכי תתייעצי אם מישהו יותר חכם ממני. דרכך כבר די מפולסת, צריך מישהו שיראה לך אותה.
האו.
[ליצירה]
מר שמואל ירושלמי יקר,
צר לי לאכזב אותך מר ירושלמי יקר אך השקפותיך לוקות בפרובינציאליות שכוחת אל אשר עברה זה מכבר מן העולם. בחיים, מר ירושלמי, יש לבצע דיפרנציאציה בין חלומות למציאות. שיגיונותיך אינם מועלים, גם לא לעצמך. הדיסוציאציה שאתה מבצע בין השקפותיך להגיון אנושי רק תדרדר אותך באופן דוגמאטי אל תהום הנשיה.
תמיד ניתן לצאת באופנסיביה כנגד המתנחלים.
הנון-קונפורמיזם שלך מתבטא במשפטים כגון "למען שהרב יגמר", הרעב אינו תופעה וקיים רק אצל בטלנים-אלטרואיסטים הקיימים, לצערי, בעם. זהו עונשם של אוכלי אמברוסיה משמינים.
די לך, רב לך באנכרוניסטיות. כלל אנטריורי הוא בחיים, אל לך לבצע אנטגוניזם אל מול ההגיון.
רפואה שלמה לך.
[ליצירה]
טל בת ראפ יקרה,
לא רק הפוסטמודרניזם חרוש, שחוק וידוע מראש, אלא כל מה שאמרת שכולו עשוי חתיכות מדיונים מייגעים ועתיקים שכבר לאו מלהעלות אבק.
מצטער אם עליתי לך על נקודה רגישה.
אני לא מתיימר להיות מבקר ספרות, וגם לא מבקר צילום. פשוט, מה שטוב באתר הזה, הוא גם מה שהורס אותו ב*צורה* טוטאלית, ולכן צריך למצוא את השילוב הנכון, את הגבול.
לא הכל שחור ולבן בחיים. יש לך גישה ילדותית.
ולך ילדה, שיהיה בהצלחה בחיים...
(באמת אני מקווה שתצליחי) :)
[ליצירה]
מ-ז-ל טוב!!!
סימן טוב ומזל טוב, סימן טוב ומזל טוב!
עוד ישמע בהרי ייוווודה ווובחוצוות ירושליייים!!!!
(רגע, זה לא ממש קשור, הא?)
לקח זמן לקלוט ש: טו"ב זה 17.