"אני הרי לא צריך לאמר לך כמה הייתי מאושר כשהוא התחיל לדבר, את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים, ובכל זאת, בכל פעם שהוא אמר מילה חדשה, מילה שהיא גם קצת "שלהם", של כולם. אפילו המילה הראשונה שלו, מילה יפה כמו 'אור', הלב שלי גם נחמץ קצת באפס קצהו, כי חשבתי- מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של טהר הוא הרגיש וראה טעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור", עם הרי'ש הזאת בקצה, כמו מתג כיבוי... את מבינה? "     דויד גרוסמן,"שתהיי לי הסכין", יאיר