[ליצירה]
דימוי מעניין, אבל לדעתי אולי קצת יהיר (במיוחד ה"לשאת את כתרי בגאוה/ להרגיש גדולה ותפארת (ונצח)" (ומה עםהוד יסוד ומלכות?)
אבל בסה"כ מענין ועשוי טוב
[ליצירה]
ממש לא מדובר כאן על קריאה בתורה במובן הפלכי של העניין. הקריאה בתורה באה להעביר משהו שנובע מתוך הצורה הפלכית להסתכלות על עניין הקריאה בתורה. זה רק כלי, לא הנושא.
ולכן, הניתוחים לא קולעים...
תנחשו שוב...
[ליצירה]
למה את מחפשת בטחון חיצוני למי שאת? חפשי את הבטחון בעצמך. יש לך קול משלך והוא ישפיע לא כשהוא יקבל פידבק חיובי מהחברה, הוא ישפיע כשיהיה לו צבע אמיתי משלו, צבע שיש רק לך.
שם לא יהיה צורך ב"אמן" של כולם, שם את תאמרי להם על מה לומר את ה "אמן" ומה הנכון והטוב ביותר לעשות. שם לא יהיה לך הרצון באותן נשקות של אישור, הן יבואו מעצמן...
בכולופן, שיר מקסים
ולמקרה שהתיימרתי, - "אופס!".
[ליצירה]
למאיר פרידמן
דבר המשוררת שכרגע ראתה את התגובה...
הרבה יש בתגובה של כנפי שחר ולא רק.
העולם שלנו מנוסח באופן אפוריסטי שכזה. כל דבר הוא ביטוי, או כלל, או דימוי או שיבוש של אחד מהנ"ל. כשאומרים לא לחצות את הכביש אז מתכוונים לא לחצות את הכביש. כשאני אומרת 'אין לחצות...' אני בעצם אומרת שישנה סתירה פנימית בתוך הכלל הזה. אין (בניקוד צירה) זה משהו שאסור לעשותו, אסור להפריח פעולה חדשה לחלל, כך שפעולה זו תהיה פוטנציאל בלבד ולא מימוש. האין (בניקוד פתח), על פי תפיסתי הוא כמו האין בניקוד צירה. אם כל כך מפחדים ממה שאין, למה לא ללכת לשם. אם הוא לא נמצא אז גם אי אפשר להיפגע ממנו והוא לא משתלט, הוא לא מסוגל לממש פוטנציאל כי הוא כלום.
הטענה שלי היא שגם באין (בפתח) קיים יש. היש הזה מוסתר מאיתנו ע"י החברה, הקולקטיב המסויים שאני חיים בתוכו ואשר מפחד שמא אינדבדואל מתוכו יגלה את היש שבאין (בפתח).
כל חברה והיש והאין שלה. ולכן, פעמים רבות, שאלות המופנות מכוון היש אל כוון האין (בפתח), נותרות באוויר, ממלאות חלל מסויים, אך נותרות ללא תשובה ממשית.
התחושה הזו של להישאר עם שאלה שאתה שואל באוויר, ללא שום תשובה ממשית מלבד פחדים, איומים או תשובה מתחמקות, זו תחושה שגורמת לך להרגיש כאילו אתה בעצמך שום דבר ואתה לא קיים באמת, אתה סתם.
וזהו הסברי המנוסח בסרבול רב ובאורך מחפיר.
מקווה שעזרתי...
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
[ליצירה]
האדם הזה, שהוא לא אחי מבחינה ביולוגית,
פשוט נטש אותי.
כמו שיש תינוקות נטושים, אז אני אחות-לא-ביולוגית נטושה.
תודה על המחמאה. מזל שיש צרות בחיים, אחרת, על מה היה מהווה לי השראה לכתיבה אמיתית, כואבת וחושפנית כל כך...
[ליצירה]
חביבי (ברבים. אין לי כח לנקד...), נורא נחמד להביא מדברי גדולי האומה אך יש לזכור שגם לאלו ישנם מתנגדים לא מעטים.(והבאתי את ריה"ל בתור דג' לאדם גדול שכתב שירים בעלי נושא שנוי במחלוקת...).
בעצם מה שאני רוצה לאמר בדרך יפה ונאורה וזה לא מצליח לי כל כך: אתם תופסים ממשהו שגם הוא שנוי במחלוקת ולכן אין בעיה לאמר: 'אז אני לא מסכים עם הרב הזה והזה' וכו'.
בכל מקרה: אין לראות בדברי מקפצה לחילול התורה, זוהי דעתי האישית על דברים שלא מאוד מסתדרים לי ביחד עם דברים אחרים שאני מאמינה בהם.
[ליצירה]
אף אחד לא משקר כאן. דווקא כאן . כל אחד פורק את רגשותיו בדרך שהוא מוצא לנכון לפורקם. (וראו ערך : פוסט מודרניזם).
ואף אחד כאן לא אמר שמה שיש בשיר זה האידיאל מבחינת התורה. אנחנו לא התורה. אנחנו, לטוב ולרע, חיצוניים לתורה ולכן יש את הזכות למי שהוא רוצה לאמר מה שהוא רוצה כי הוא לא התורה!
כל אחד בוחר אם ללכת לפי דברי התורה וכו', אבל זה לא סותר שנעלה כאן יצירה שהיא לאו דווקא הולכת בכיוון חד סטרי עם התורה. זה שיר שמבטא קונפליקט שהוא באמת עמוק עם התורה וזה טוב להעלות יצירות כאלו, דווקא משום שיש אנשים שטוענים שכל דעה שמעלה לנו משהו ששנוי במחלוקת פנימית בתוך נפשו עם דברי התורה, היא שקר , יש צורך לכתוב את זה.
וכמו שאמרתי קודם, לכולנו יש קונפליקטים פנימיים בנוגע לדברי התורה, רק שמישהו בחר לשתף אותנו בזה, על אף שאנו לפעמים משקרים לעצמינו שאנחנו מסכימים במאה אחוז עם הכל בלב שלם. לפחות לותנת לא משקרת לעצמה בקשר לזה.
[ליצירה]
לומשנה גמלו - לעניות דעתי מה שטוב באתר הזה הוא שאין עריכה תוכנית על פי קריטריונים של 'איכות' - חוץ מתוכן שהובהר מראש שלא נכנס לאתר.
כלומר: אף אחד כאן לא מתיימר להיקרא מבקר אומנות מדופלם, לא בשירה, סיפורת, צילום, ציור וכו'. ולכן כל העלאת יצירה כאן היא ממש בי"ס לאומנות!!! דווקא שאנשים באים בביקורת בונה אובייקטיבית מכל פוזה אקדמית של כותב בעיתון סופשבוע, אז לומדים מההערות שלא נאמרות בהתנשאות ולדעתי, כך לומדים הרבה יותר טוב, כשזה בא מתוך רצון לעזור, לשתף, להעיר לשם העזרה ולא לשם ההערה.
(גם נורא בא לי לדבר על פוסטמודרניזם , אבל נראה לי שזה קצת שחוק וידוע מראש, אז תנהלו את הדיון הידוע גם מבלי שאני אכתוב את פרטיו המלאים והנדושים כל כך בזמן האחרון).
ועוד משהו, אני מציעה שאם חשוב ל-לא משנה גמלו עריכה באתר, שיציע קריטריונים איפיוניים ברורים ל'איכות' בכל קטגוריה שנמצאת באתר. בהצלחה ילד...
(אני מקווה שלא תצליח...)
[ליצירה]
וואו. מאוד אישי, קשה להעלות דבר כזה לצפייה של אנשים אחרים... טוב שיכולת.
ורק לידע הכללי, למרות שאולי הסמים כאן הם רק טריגר לעומק הרגשות, אין כזה דבר סמים קלים. יש סמים שבחוויה רגעית משפיעים באופן שאתה קצת יותר מודע לסביבה (לדג' מריחואנה) (וגם אז זה תלוי אם אין לך מחלת נפש נסתרת), מאשר סמים פסיכדליים או מורכבים כימית (לדג' אקסטזי, הירואין) , אבל נזק ארוך טווח יש.
וכמובן, אני מצטרפת לילדה: אם אתה צריך ורוצה לדבר על זה... אני כאן. וסליחה על ההרצאה...