[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
עדי,
אני דוקא חושב שזה אחלה קטע, קראתי אותו הרבה פעמים, ולא שכחתי אותו בכלל.
כמו שאמרת, גם יצירות ברמה של כיתה א' ("דבר שכמובן שיצירתו של חגי לא מתקרבת אליו, ועל כך כולנו מסכימים, כמובן" [בהחלט כדאי שתעבדי על הניסוח, את גורמת לי לחייך:))]) ראויות להיכנס לכאן ואין שום זכות למישהו לדרוש שלא יכנסו לכאן, אולם, כאן אתן מגיעות ומכניסות לי מילים לפה.
ל-א אמרתי שלא להכניס את היצירות, כ-ן אמרתי שצריך להכניס פרופורציות.
זה הכל.
[ליצירה]
!!!
ענק! הצחקתני רבות!
הגננת שלי עוד היתה בסדר יחסית לרב מכיתה ד' שהביא לי כאפה. טראומה לכל החיים.
אה, הוא גם שם לי סילוטפ עבה סביב הכיפה והשיער אל מתחת לסנטר בגלל שרצתי במגרש עם כיפה ביד.
אז הגננת בסה"כ בסדר.
זה מצחיק!
[ליצירה]
**
לרגע קלטתי, שהתגובה שיצאה לי קצת מגעילה.
אז סתם הבהרה: זה לא שאני בא להוריד בערך הסיפור הזה, הוא עשוי ממש טוב, אבל לא לזה הייתי קורא שפה עגנונית, לדעתי.