[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
לרו קטנה ואף לנשמת,
יש לחלק, לדעתי הבאמת עניה, בין אהבת הקב"ה אלינו לבין המושג "יהיה טוב".
קודם צריך לצאת מנקודת הנחה, רו, שה' אוהב אותנו. הוא אוהב אותנו כי אנחנו כמו הבנים שלו. הוא אוהב אותנו בגלל האבות שלנו. הוא אוהב אותנו כי הוא בחר בנו, והוא הבטיח, שהוא אף פעם לא יפקיר אותנו. אהבת אב לבן.
גם כשילד עושה רע, הוא חוטף עונש, זה לא אומר שאבא לא אוהב אותנו.
המושג "יהיה טוב", הוא בעייתי. גם פה, נשמת עושה בו שימוש פרשנותי של "יהיה בסדר"=אני ארגיש טוב, ולא אסבול. המושג "יהיה טוב" נשלל מעצם תוכנו. לא יהיה טוב. עכשיו טוב. תמיד טוב. היה טוב, טוב, ויהיה טוב. אלא שאת הטוב, אנחנו לא מסוגלים לראות. כואב לנו, אז אנחנו חושבים שרע.
נשמת כתבה "זה בא עם שמירת המצוות ועבודת ה'". את חושבת שאם תעבדי את השם ותעשי מצוות אז החיים שלך יזרמו על מי מנוחות? לאו דוקא. יש הרבה צדיקים שסובלים כל החיים.
ורו, אם זה מה שמפריע לך, אז הגיע הזמן שתהיי אדם הרבה יותר שמח-ה' אוהב אותך. (למרות, שלדעתי ההבנה שה' אוהב אותנו לא הופכת את החיים לדבר יותר שמח).
עד כאן.
[ליצירה]
הצעה!
שלום לאורי ולכל המגיבים
אנכי הקטן משפכי הביבים
באתי להעיר הערה חטופה
שאולי טיפ טיפה תשמע חצופה
ראשית אקדים ואומר בכנות
לא קראתי כאן חצי שנינות
רק פה ושם בתחילת השרשור
אז אולי אהיה קצת לא קשור
-
שלום למר אורי עמירם
משורר אדיר נישא ורם
באתי בשליחות דחופה הנה
למטרה שאין עוד חשובה ממנה
להציע לכבוד ביתך מירב
שידוך שרק חתונה אחריו!
הכל התחיל מזה השיר שהושר
כשחוט מחשבה אל מישנהו נקשר
והבנתי פתאום, נדהם בלי מילים
שאני מכיר טוב את חלקה המשלים.
הצעתי הינה הצעה ייחודית
הבחור הנ"ל הוא עידית דעידית
אשר בלי שום ספק מיפן עד ערב
לא נמצא מתאים כמותו למירב
אסביר את עצמי באופן חופשי
(אוי. זה הולך להיות מעשה טפשי)
הבחור המדובר תאמינו או לא
(מירב עוד תסתחרר בגללו)
אוהב לאכול ממגעיל עד טעים
העיקר שתמיד זה יבוא רק...עם!
חביתה עם שוקולד פלוס דג פילה
בתיבול יין-ז'ורנאוטו-קריסמו מעולה
כדורי פלאפל בגביע הגלידה
עם עוגת קצפת של הדודה מטילדה
מרק בצל עם מרק פטריות
אוכל את הלב עם מוסר הכליות.
כשמירב תשאיר בצלחת הכל
בעלה העדין ימשיך לאכול
ובין בני הזוג בדירה הקטנה
ישרור השלום ובלי סוף הבנה
השידוך יקירי יצלח בודאי
שכן החתן יקדיש עד בלי די
את כל חייו אף את שעות הגמרא
לעזור למירב בזו הצרה
וביחד יחיו בלי גבול אהבה
שכן הבחור כבר אינו בצבא
(אולי עדיף זאת במסר אישי?)
הבחור משוחרר על סעיף נפשי
אך אל נתפס לנושאים צדדיים
לבחור לב וזהב ואופי מדהים
כשקשה, תמיד הוא ניגש ועוזר
הוא יביא לה שרשרת טבעת וזר
וגם אם אינו טוב בלחזר
תמיד הוא עדיף על פני בעל ממזר!
[ליצירה]
אז קודם כל, תודה לכל המגיבים.
אודיה: כן, זה היה בכוונה.
למה: אין פה האשמה גורפת. אני לא מכיר את כולם, וגם לא את רובם. השיר הוא תוצאה של הרגשה רבת שנים שהתפרצה בעקבות מאורע ששבר את גב הגמל.
חיים מאושרים!
[ליצירה]
מוישיהו!
א. הזמן כוונתי, מאז שקראתיו ועד שהוברר לי, אוקי?
ב. עוד ישמע כן קשור, שהרי כתוב במשנה (אני מצטט):
"מעשה ברבי עקיבא שפגש את בנו של רבי יהושוע וראהו מצהל. שאל אותו רבי עקיבא: למה מצהל בני? ענה לו בנו של רבי יהושוע: משום שהיום יומולדת ולימי טו"ב הגעתי. מייד אמר לו רבי עקיבא: וואלה, חתונה! אמר לו: צעיר אני וקצת ערס, ענה לו רבי עקיבא: זהו שכבר נאמר בן שבע עשרה לחופה ובן שמונה עשרה למעשים טובים.
מיד נתרצה בנו של רבי יהושוע, הלך ונשא לו אשה, והם חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה"
(קידושין, דף יא:)