[ליצירה]
זה לא טורנדוט. אבל זה יפה. מנין הרעיון ?
Nessun dorma!... Tu pure, o Principessa,
Nella tua fredda stanza
Guardi le stelle
Che tremano d'amore e di speranza.
Ma il mio mistero è chiuso in me,
Il nome mio nessun saprà!
Solo quando la luce splenderà,
Sulla tua bocca lo dirò fremente!...
Ed il mio bacio scioglierà il silenzio
Che ti fa mia!...
[ליצירה]
ליאורה
לא, זה לא טורנדוט. אפשר לראות את הקשר בין הכותרת לשיר במספר רבדים: ראשית, פירוש מילולי של הכותרת- אף אחד לא יישן הלילה. השיר עצמו מדבר על ליל אהבים.
שנית, תוכן האריה הנהדרת, העוסקת בהתרחשויות הלילה, בציפייה (מרגשת ומאיימת כאחד) לאור הבוקר, ובגילויי חיבה (אם כי מעט מעוותים בעיניי, עלי לציין).
שלישית, אם לעשות אהבה לצלילי אריה כלשהי, הרי זו היא.
[ליצירה]
כמו צייר המביט בקימורי גוף אישה
כזה שחוקר וסוקר כל כולה,
כמבקש לדעת צפונותיה.
ואולי, האור שבעיניה יחדור
לתוכו, אל תוככי נפשו.
אהבתי, תהום, אהבתי שירתך.
[ליצירה]
מרבית חיינו אנחנו יוצרים את "הסרט" שלנו לבדנו.
אם נחייה בציפייה שהחיים יתנהלו מאליהם, לאן נגיע?
גורלנו, כמעט לרוב, נקבע על ידינו.
אוהבת את כתיבתך המיוחדת.
תודה ושב"ש
מיק
[ליצירה]
שיר שנולד מהמקום החם
"רֶחֶם בְּגִידָתֵךְ הִיא עֲדַיִן
הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים הַשִּׁירִים."
יש הרבה במשפט הזה.
הלך ממך.
השאיר בך עקבותיו,
הותיר בך צלקת,
חרט בך דמעות.
היה לך כאור
לזגוגיות העיניים.
פעם עטף אותך בחום,
לחש לך מלים שטרם שמעת
ואגד לך תחושות שמעולם
לא חשת.
טלטלות העביר בגופך.
הוא חשק בך בכל מאודו,
כשבאהבת בשרים אהבתם,
כשהיית בין רגליו.
את אונו השאיר ברחמך.
כשהיה הרחק ממך
עלייך פינטז.
כמו קוסם ליהט בך קסמים
ואולי בכלל לא היה תמים.
כי מתי שהוא, מבלי שתביני
הלך והותיר אותך
פצועה, מתגעגעת.
בגופך את נוגעת,
מנסה להשיב לך
תחושות שהיו פעם חלק ממך
ועכשיו שייכות לאחרת.
תודה.
[ליצירה]
הקטע עם הבירה עדיין בעייתי.
אני מסכים עם ה-לה.
"גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים.
חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו".
תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל).
[ליצירה]
אמילי, נראה לי שהתכוונת ללוגן. מעבר לזה, איני חושב שיש מקום לתגובות מסוג זה. מעבר לזה, אפשר פשוט להתעלם מתגובות לא ענייניות.
לא כולם חייבים לאהוב או להבין את הכתוב, וברוח פוסטמודרנית, כל אחד יכול להבין את הטקסט כראות עיניו. זה היופי בכל הכתיבה, לא?
[ליצירה]
אולי זו תעודת עניות לתוכניות הטבע - ראית אחת, ראית את כולן...
[ליצירה]
[ליצירה]
אמילי
במקום הבית החמישי (זה שאני יכול בו יותר), מה דעתך על הבית הבא?:
הוא משמיע אז קריאות של נועם
שגולפו בכמיהותיו:
"עבורך אתן הכל" ו-
"אני בך מאוהב!"
אני חושב שהוא יותר טוב. חשוב לי להעביר את סכמת הפיתוי השבלונית.
[ליצירה]
שיר יפה מאוד, אם כי לדעתי ניתן לקצרו מעט ולחלקו לבתים ממוקדי רעיון. מעבר לזה, אפשר לוותר על קלישאות הקשורות בשתיית אלכוהול (למשל, רעיון ה-לשלם בתשלומים על עצם השתיה). זה קצת כמו להחזיר את ההלוואה של הבירה - זה משעשע ופסאודו-פילוסופי, אבל רק גורע מהשיר.
[ליצירה]
לגוד יקר,
תודה רבה.
למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן.
ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם).
[ליצירה]
אני מבין כוונתך. יתכן שאת צודקת. הרעיון היה ליצור מסגרת על ידי הכותרת, שכן "אשליית הירח" הנו מושג מתחום חקר התפישה. השיר נותן ממד פואטי למושג זה.