הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היא לא יודעת, ונראה לי שטוב שכך. את מוזמנת לקרוא עוד שירים בבלוג שלי (הלינק נמצא בדף היוצר). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, לגוד. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי, נראה לי שהתכוונת ללוגן. מעבר לזה, איני חושב שיש מקום לתגובות מסוג זה. מעבר לזה, אפשר פשוט להתעלם מתגובות לא ענייניות. לא כולם חייבים לאהוב או להבין את הכתוב, וברוח פוסטמודרנית, כל אחד יכול להבין את הטקסט כראות עיניו. זה היופי בכל הכתיבה, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע עם הבירה עדיין בעייתי. אני מסכים עם ה-לה. "גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים. חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו". תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל). [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה לא, זה לא טורנדוט. אפשר לראות את הקשר בין הכותרת לשיר במספר רבדים: ראשית, פירוש מילולי של הכותרת- אף אחד לא יישן הלילה. השיר עצמו מדבר על ליל אהבים. שנית, תוכן האריה הנהדרת, העוסקת בהתרחשויות הלילה, בציפייה (מרגשת ומאיימת כאחד) לאור הבוקר, ובגילויי חיבה (אם כי מעט מעוותים בעיניי, עלי לציין). שלישית, אם לעשות אהבה לצלילי אריה כלשהי, הרי זו היא. [ליצירה]
- [ליצירה] האגרטל האצטקי תודה אמילי. אני הופך בעניין האגרטל זה זמן מה. חברה כבר העירה לי על היות תיאור היותו אצטקי - מיותר. "מה רע ברק לכתוב אגרטל?" שאלה. "אבל הוא עם עיטורים אצטקים", טענתי אני. כל משמעות שאתן למלה זו, תהווה לא יותר מאשר הסבר פוסט הוק. בסופו של דבר, אין זה שונה מתיאור צבעו או גודלו. ועדיין, עצם ההתפלמסות עליו מעודדת אותי להשאיר תיאור זה... "בריאת החיים" מהווה התייחסות ישירה לצירוף "חיים אחרים" החוזר אצלי בכמה טקסטים. איני מקפיד בצורה יתרה על "אוטרקיות מושגית" בכל שיר, אלא נוטה לקשור בין שירים באמצעות שימוש במושגים דומים הנלקחים מאותו ילקוט רגשי. בהחלט יתכן, אם כן, שכל אחד מהשירים יחשוף טפח שונה מהמושג. זה לא נעשה בצורה מכוונת. [ליצירה]
- [ליצירה] מלכתחילה לא חשבו שאקזופרי התרסק באוקיינוס השקט. אם כבר, הייתי הולך על אמיליה ארהרדט. אהבתי מאוד את השיר, ובמיוחד את האסוציאציה שהעלה אצלי להר פוג'י העטוי שמלת ערפל. ועדיין, השורות האחרונות לא היו נהירות לי כל כך: האם לא די בהתרסקות אחת כדי שהשברים יתפזרו פה ושם? כלומר, ה-"פה ושם" טריוויאלי מדי, גם בתור דימוי. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
