הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איני יודע מה זה אוקסימורון מלאכותי. אני יודע, עם זאת, שעננים אפורים של תקווה אינם אוקסימורון (מלאכותי או לא). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. איני חושב שהיה דגש כאן לציוני דרך והשגים גדולים או חשובים, אבל כן להתקדמות כלשהי. שינוי כלשהו. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה צרפתית היא שפת אמי, אך אני איני דובר אותה... פירוש הכותרת הוא "החדר הקשוב" או "חדר ההקשבה". כך נקרא ציור נהדר של רנה מגריט, ציור המסמל עבורי הכלה וקשב לצרכי האחר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה מאוד, אם כי לדעתי ניתן לקצרו מעט ולחלקו לבתים ממוקדי רעיון. מעבר לזה, אפשר לוותר על קלישאות הקשורות בשתיית אלכוהול (למשל, רעיון ה-לשלם בתשלומים על עצם השתיה). זה קצת כמו להחזיר את ההלוואה של הבירה - זה משעשע ופסאודו-פילוסופי, אבל רק גורע מהשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] אם כך, סליחה (ותודה). [ליצירה]
- [ליצירה] תוקנה הבעיה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מיק. אני חושב שהתבלבלת מעט בתפקידים: המספר (בלשון זכר) בשיר הוא אני, והשיר מופנה כלפי זו שהלכה. [ליצירה]
- [ליצירה] מלכתחילה לא חשבו שאקזופרי התרסק באוקיינוס השקט. אם כבר, הייתי הולך על אמיליה ארהרדט. אהבתי מאוד את השיר, ובמיוחד את האסוציאציה שהעלה אצלי להר פוג'י העטוי שמלת ערפל. ועדיין, השורות האחרונות לא היו נהירות לי כל כך: האם לא די בהתרסקות אחת כדי שהשברים יתפזרו פה ושם? כלומר, ה-"פה ושם" טריוויאלי מדי, גם בתור דימוי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב. זו פרשנות מעניינת. [ליצירה]
