הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני מבין כוונתך. יתכן שאת צודקת. הרעיון היה ליצור מסגרת על ידי הכותרת, שכן "אשליית הירח" הנו מושג מתחום חקר התפישה. השיר נותן ממד פואטי למושג זה. [ליצירה]
- [ליצירה] עם או בלי כסף סעודי עם או בלי כסף סעודי המגיע לאירופה, אנו מפרים זכויות אדם. עם או בלי כסף סעודי, אין שום ספק שהאקדמיה הבריטית (ואסייג דברי אך ורק כלפיה, אך גם אציין כי גם היא אינה מקשה אחת) אינה פרו ישראלית. ואנו? אנו לא מקבלים כסף מהאמריקאים? האם מעשיהם בעולם טובים יותר ממעשי האירופאים? האם הם אינם נוקטים באימפריאליזם (כלכלי אמנם, אך עדיין אימפריאליזם)? ובכלל, מה בין כסף סעודי לנאציזם? אלה היו, למעשה, שתי טענותיי המרכזיות. האחת, למגיב/ים, כי גם אם טענותיכם נכונות, הן אינן רלוונטיות במישרין לשיר. השניה, למשורר, כי שירו אינו אלא התחסדות (ע"ע קשר ישראל-ארה"ב). הפסיקו לשנוא, ידידיי. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן יקרה, את צודקת בהחלט. מתוך הרגל סיווגתי זאת כשירה, כאשר למעשה מדובר היה במכתב. הסיבה שזה לא שיר היא התחבטויותיי בכל הדברים עליהם הערת. אולי ביום מן הימים אצליח לערוך זאת לשיר נאה. עד אז... [ליצירה]
- [ליצירה] מלכתחילה לא חשבו שאקזופרי התרסק באוקיינוס השקט. אם כבר, הייתי הולך על אמיליה ארהרדט. אהבתי מאוד את השיר, ובמיוחד את האסוציאציה שהעלה אצלי להר פוג'י העטוי שמלת ערפל. ועדיין, השורות האחרונות לא היו נהירות לי כל כך: האם לא די בהתרסקות אחת כדי שהשברים יתפזרו פה ושם? כלומר, ה-"פה ושם" טריוויאלי מדי, גם בתור דימוי. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לגוד! בנוגע לתוכנית, איני מכיר אותה (איני רואה טלוויזיה), אבל זה הרעיון בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] איני יודע מה זה אוקסימורון מלאכותי. אני יודע, עם זאת, שעננים אפורים של תקווה אינם אוקסימורון (מלאכותי או לא). [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר. אהבתי גם את הרמיזה (המכוונת או לא) ל-העורב של אדגר אלן פו: אותה אוירת בדידות, אבדן וחלומות נגוזים, אותו איזכור שם האהובה שלנצח אבדה. הנה: Deep into that darkness peering, long I stood there wondering, fearing, Doubting, dreaming dreams no mortal ever dared to dream before But the silence was unbroken, and the darkness gave no token, And the only word there spoken was the whispered word, `Lenore!' This I whispered, and an echo murmured back the word, `Lenore!' Merely this and nothing more. [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע עם הבירה עדיין בעייתי. אני מסכים עם ה-לה. "גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים. חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו". תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל). [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין ממש אהבתי את כתיבתך ואת התוכן. סיפור שבא מהלב, ללא כל ספק. אהבתי גם את משחקי הלשון שהוכנסו כאן שלא במתכוון, כמו "אני מתחיל להתפלל...לא מרוכז לאללה". כנראה שרק אותי זה הצחיק. מעולה. ממש. [ליצירה]
