הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] תוקנה הבעיה [ליצירה]
- [ליצירה] מלכתחילה לא חשבו שאקזופרי התרסק באוקיינוס השקט. אם כבר, הייתי הולך על אמיליה ארהרדט. אהבתי מאוד את השיר, ובמיוחד את האסוציאציה שהעלה אצלי להר פוג'י העטוי שמלת ערפל. ועדיין, השורות האחרונות לא היו נהירות לי כל כך: האם לא די בהתרסקות אחת כדי שהשברים יתפזרו פה ושם? כלומר, ה-"פה ושם" טריוויאלי מדי, גם בתור דימוי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מירוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי במקום הבית החמישי (זה שאני יכול בו יותר), מה דעתך על הבית הבא?: הוא משמיע אז קריאות של נועם שגולפו בכמיהותיו: "עבורך אתן הכל" ו- "אני בך מאוהב!" אני חושב שהוא יותר טוב. חשוב לי להעביר את סכמת הפיתוי השבלונית. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון נחמד. לא חשבתי על זה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] עם או בלי כסף סעודי עם או בלי כסף סעודי המגיע לאירופה, אנו מפרים זכויות אדם. עם או בלי כסף סעודי, אין שום ספק שהאקדמיה הבריטית (ואסייג דברי אך ורק כלפיה, אך גם אציין כי גם היא אינה מקשה אחת) אינה פרו ישראלית. ואנו? אנו לא מקבלים כסף מהאמריקאים? האם מעשיהם בעולם טובים יותר ממעשי האירופאים? האם הם אינם נוקטים באימפריאליזם (כלכלי אמנם, אך עדיין אימפריאליזם)? ובכלל, מה בין כסף סעודי לנאציזם? אלה היו, למעשה, שתי טענותיי המרכזיות. האחת, למגיב/ים, כי גם אם טענותיכם נכונות, הן אינן רלוונטיות במישרין לשיר. השניה, למשורר, כי שירו אינו אלא התחסדות (ע"ע קשר ישראל-ארה"ב). הפסיקו לשנוא, ידידיי. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זו תעודת עניות לתוכניות הטבע - ראית אחת, ראית את כולן... [ליצירה]
