לא היתה שניה לך.
במפגש עיוור נפקחו
עיניי ולבי
מש מצל הרים מעיב.
ועת נפל ההר האחרון
כנוע לרגלייך
נפרשׂ הדר הקסם הכחול.
ילד נפעם זעק משמחה.
גם השמיים בכו מעונג
כי הקדימה לבוא פריחת אביב.
למדנו שטבען של טבּעוֹת
כעולמות
להסתיים באותה הנקודה ממש
ואפילו האוקיינוס
התגלה כלא-נצחי.
