מותו של לאוּקוֹן
חורף אחד אהבתי שלוש נשים.
האחת דעכה לאטה עם הסתו.
השניה היתה סערה ללא עין.
השלישית הביאה עננים אפורים של תקווה.
זִקנה בגרות נעורים
(לא בסדר הזה בהכרח) -
אין אמת במיתולוגיה:
המאבק לעזוב המאבק להִשאר המאבק להשאיר
הם תמיד אותו מאבק.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
- הָעִקָּרוֹן שֶׁל קֻוְוִיֶה
- שלוש חוויות ושיר
- הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים הַשִּׁירִים
- מחשבות על הֶרַקליטוּס
- שקיעה
קשור אלי
- [ליצירה] ח ז ק !!! [ליצירה]
- [ליצירה] לאוקון הכוהן הגדול של טרויה שלא רצה להכניס את הסוס הטרויאני זרק עליו חנית ופוסידון כנקמה שלח נחשי ים שחנקו אותו ואת בניו. קיים פסל מפורסם מאוד חושבים מ-50 לספירה של לאוקון ובניו נחנקים על ידי הנחשים. ראה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%9C_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9F או פשוט לכתוב "לאוקון" בגוגל ישראל אפילו. [ליצירה]
- [ליצירה] מותו של לאוּקוֹן חורף אחד אהבתי שלוש נשים. כותרת וגם שורת פתיחה מרשימה שאינה מגשימה את עצמה במהלך השיר. ההשתננות הזאת, לא תורמת לשיר- "מאבק לעזוב המאבק להִשאר המאבק להשאיר..." "השניה היתה סערה ללא עין. " מבינה את הכוונה אך הציור לא עובר ואפילו מגוחך. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] המשך "השלישית הביאה עננים אפורים של תקווה. " האוקסימורון הזה כל כך מלאכותי ומעושה. "האחת דעכה לאטה עם הסתו." שורה לא רעה אך מאוד בנאלית. מכאן זה טוב זִקנה בגרות נעורים (לא בסדר הזה בהכרח) - אין אמת במיתולוגיה: המאבק לעזוב המאבק להִשאר המאבק להשאיר (חוץ מהשורה הזאת) הם תמיד אותו מאבק. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] למה אתה מעוות את מה שכתבתי? לגבי המאבק כתבתי: מכאן זה טוב. אסביר שוב לגבי השורה עם הסערה ללא עין אינך צריך להסביר לי מהי המטאפורה אך כאשר אני עוברת מהדימוי המטאפורי הברור! למדומה - הבחורה, הדימוי לא עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] דבר נוסף השורה נראית בתוך השילוב שעיצבת בשיר כאוקסימורון מלאכותי. מה הקשר למה ששלחת לי או לא שלחת לי. אני מתייחסת לשיר הזה. לא לשכוח, מביעה את דעתי לבדה השיר שלך. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] איני יודע מה זה אוקסימורון מלאכותי. אני יודע, עם זאת, שעננים אפורים של תקווה אינם אוקסימורון (מלאכותי או לא). [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה שאתה לא יודע מספיק מהו אוקסימורון [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם, השיר שלך מקסים ומושלם. ובזאת תמו הערותיי לגבי שיריך לעולם. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה לא, זה לא טורנדוט. אפשר לראות את הקשר בין הכותרת לשיר במספר רבדים: ראשית, פירוש מילולי של הכותרת- אף אחד לא יישן הלילה. השיר עצמו מדבר על ליל אהבים. שנית, תוכן האריה הנהדרת, העוסקת בהתרחשויות הלילה, בציפייה (מרגשת ומאיימת כאחד) לאור הבוקר, ובגילויי חיבה (אם כי מעט מעוותים בעיניי, עלי לציין). שלישית, אם לעשות אהבה לצלילי אריה כלשהי, הרי זו היא. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה מאוד, אם כי לדעתי ניתן לקצרו מעט ולחלקו לבתים ממוקדי רעיון. מעבר לזה, אפשר לוותר על קלישאות הקשורות בשתיית אלכוהול (למשל, רעיון ה-לשלם בתשלומים על עצם השתיה). זה קצת כמו להחזיר את ההלוואה של הבירה - זה משעשע ופסאודו-פילוסופי, אבל רק גורע מהשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מירוש. [ליצירה]
- [ליצירה] בכניסה לשכונה שלי גרה משפחה חרדית בסוכה. יש שם שלט: הצילו, 11 נפשות ללא קורת גג. יש ילדים שראוי להוציא אותם מרשות הוריהם. יש אנשים שלא ראויים להיות הורים. כל זאת בלי שום קשר לאמונתם הדתית או האידיאולוגית. צר לי, אך השיר אינו יותר מאשר גבבה של משפטים שמקורם בדמגוגיה זולה. טוב היית עושה לו היית דן/ה בנושא בצורה עניינית יותר: אם כשיר, אז אולי לשים דגש רב יותר על הפן האמוציונלי של מי מן הצדדים. לטעמי, הפורמט המתאים לו הוא הבעת דעה, ולא שיר. וגם כהבעת דעה, אני חושב שאפשר להביעה בצורה יותר הולמת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. איני חושב שהיה דגש כאן לציוני דרך והשגים גדולים או חשובים, אבל כן להתקדמות כלשהי. שינוי כלשהו. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה צרפתית היא שפת אמי, אך אני איני דובר אותה... פירוש הכותרת הוא "החדר הקשוב" או "חדר ההקשבה". כך נקרא ציור נהדר של רנה מגריט, ציור המסמל עבורי הכלה וקשב לצרכי האחר. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מלכתחילה לא חשבו שאקזופרי התרסק באוקיינוס השקט. אם כבר, הייתי הולך על אמיליה ארהרדט. אהבתי מאוד את השיר, ובמיוחד את האסוציאציה שהעלה אצלי להר פוג'י העטוי שמלת ערפל. ועדיין, השורות האחרונות לא היו נהירות לי כל כך: האם לא די בהתרסקות אחת כדי שהשברים יתפזרו פה ושם? כלומר, ה-"פה ושם" טריוויאלי מדי, גם בתור דימוי. [ליצירה]
תגובות