שלוש חוויות ושיר
חוויה ראשונה
פעם עברתי ליד בניין שעבר שיפוץ. היה שיפוצניק למטה, ועוד אחד על הגג. הייתי עד לדיאלוג הבא:
שיפוצניק גג: אַה.
שיפוצניק חצר: אַה.
שיפוצניק גג: אַה.
שיפוצניק חצר: אַה.
שיפוצניק גג: אַה.
שיפוצניק חצר: אַה.
שיפוצניק גג: תפסיק להגיד לי אַה ותעביר כבר את המלט!
חוויה שניה
מקום: ירקן ברחוב ז´בוטינסקי בבני ברק
הדמויות: אני, הירקן, נער 1 ונער 2.
עשיתי קניות.
רציתי כרישה.
חיפשתי, אך לא מצאתי.
פניתי אל נער 1, העובד במקום: תגיד.
נער 1: אה, אבּוּיה?
אני: יש כרישה?
נער 1: מה?
אני: יש כרישה?
נער 1: מה זה כרישה?
אני: ירק. בטעם שלו מזכיר קצת בצל. אבל גדול.
נער 1: אה, אז אתה רוצה בצל גדול?
אני: לא, אני רוצה כרישה.
נער 1: אני לא חושב שיש לנו.
אני: אולי הוא יודע [מצביע על הירקן. נער 2 מגיע]
נער 2: מה אתה צריך?
אני: כרישה.
נער 2: מה זה כרישה? אתה רוסי?
אני: לא, למה, רק רוסים אוכלים כרישה?
נער 2: מה זה כרישה?
אני: ירק
נער 2 [צועק לירקן]: יש לנו כרישה?
הירקן: כן, שם [מצביע על הדוכן שלידנו]
נער 1: אה, פראסה!
נער 2: אז דבר עברית! מה אתה אומר כרישה?
אני: אבל כרישה זה בעברית.
נער 1: לא, קוראים לזה פראסה.
חוויה שלישית
ברחוב ז´בוטינסקי פינת רחוב היצירה בפתח תקווה, עומד שלט פרסום קטן ומואר. פעם היתה בו את הפרסומת המיותרת לסוכריות על מקל, זו עם צילום רנטגן של ראש עם סוכריה אדומה בפה. מול השלט עמד בחור חרדי. הוא עמד די קרוב לשלט, והישיר מבט אל צילום הסוכריה בפה. הסתכל. הסתכל. עזב את השלט והתחיל ללכת, ואז חזר על צעדיו והביט שוב מקרוב. מונית שירות עצרה בסמוך והוא עלה עליה.
שיר על חד פעמיות
דרך עיניים שנפקחו זה עתה
אפשר לראות את שלל
צבעי היום-יום.
הספקטרום הנראה
וזה שנבחן בקפידה בעיניים
סומות
נאספים במשׂורת החד-פעמיות
של שלמות ההוויה.
אין אנו אלא תוצר של כל חוויותינו:
חלקן יחזור לרדוף אותנו
(במקום אחר קראתי לזה
גיהנום).
תגובות