[ליצירה]
איזה יופי את כותבת. זורם, כואב, לא רגשני אבל מרגש. היה ברור לי שהסיום לא הולך להיות אמריקאי, וטוב שכך. בכל זאת איפשהו קיוויתי שישאר לפחות פתח תקווה...
(ומזל שלא שלחת לי את זה לפני המבחן, זה לוקח זמן לא מבוטל לקרוא סיפור כזה פעמיים, ומעורר רגשות, שזה לא בריא למבחנים.)
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
...
היי, ביבל...
ממ..
בהתחלה הפריע לי קצת שלקחת נושא שהוא לכאורה כ"כ לעוס...
אבל.. עשית את זה ממש ברגישות, ויפה..
אהבתי את הכתיבה הלא כרונולוגית, ואת סגירת המעגל בסוף.
רק.. לדעתי, פשוט התבקש שהמשפט האחרון יתייחס ל"חמודה". לא יודעת...
[ליצירה]
אוי, נהדר!
ותאמין לי, ללמוד יידיש זה לא כ-זה כמו שעושים מזה (בעיקר אחרי שנכשלים במבחן).
חוצמזה, אתה תצטרך לפרט את הקשר בינך לבין עפולה עילית בהזדמנות.
[ליצירה]
אוף.
חשבתי שזה יהיה אחרת.
(ואם יורשה לי לרגע להתייחס לענייני צורה ולא לתוכן, יש כמה טעויות קטנות שממש מפריעות למהלך הקריאה התקין, כמו, למשל, המשפט הזה: "או שהיתה מניפה את על גבה אתהרדיד הלבן" שהמילים בו חוברו להן יחדיו, וממש לפניו יש איזה קטע שאין בו רווח לפני הנקודה, וחבל, כי זה כתוב כל כך יפה).
[ליצירה]
הו, אני אוהבת כאלה.
סיפורים מנקודת מבט של ילדים זה נהדר, במיוחד כשמיטיבים כל כך להיכנס לראש הילדי.
חוצמזה חיבבתי מאוד את השם של הסיפור, שבעצם מתחבר רק בסוף.
(תמיד קינאתי בילדים שנמצאים מתחת לטלית של אבא שלהם בברכת כהנים).
[ליצירה]
ויי ויי ויי, איסה יופייי!
(זה היה בקול של ספתא מרוקאית, סתם כי בא לי)
ממש ממי.
(זה כבר היה סתם בקול רגיל)
ותמיד לאנשים יש תלונות על היומולדת שלהם, מ'לשות...