מותו של לאוּקוֹן
חורף אחד אהבתי שלוש נשים.
האחת דעכה לאטה עם הסתו.
השניה היתה סערה ללא עין.
השלישית הביאה עננים אפורים של תקווה.
זִקנה בגרות נעורים
(לא בסדר הזה בהכרח) -
אין אמת במיתולוגיה:
המאבק לעזוב המאבק להִשאר המאבק להשאיר
הם תמיד אותו מאבק.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ח ז ק !!! [ליצירה]
- [ליצירה] לאוקון הכוהן הגדול של טרויה שלא רצה להכניס את הסוס הטרויאני זרק עליו חנית ופוסידון כנקמה שלח נחשי ים שחנקו אותו ואת בניו. קיים פסל מפורסם מאוד חושבים מ-50 לספירה של לאוקון ובניו נחנקים על ידי הנחשים. ראה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%9C_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9F או פשוט לכתוב "לאוקון" בגוגל ישראל אפילו. [ליצירה]
- [ליצירה] מותו של לאוּקוֹן חורף אחד אהבתי שלוש נשים. כותרת וגם שורת פתיחה מרשימה שאינה מגשימה את עצמה במהלך השיר. ההשתננות הזאת, לא תורמת לשיר- "מאבק לעזוב המאבק להִשאר המאבק להשאיר..." "השניה היתה סערה ללא עין. " מבינה את הכוונה אך הציור לא עובר ואפילו מגוחך. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] המשך "השלישית הביאה עננים אפורים של תקווה. " האוקסימורון הזה כל כך מלאכותי ומעושה. "האחת דעכה לאטה עם הסתו." שורה לא רעה אך מאוד בנאלית. מכאן זה טוב זִקנה בגרות נעורים (לא בסדר הזה בהכרח) - אין אמת במיתולוגיה: המאבק לעזוב המאבק להִשאר המאבק להשאיר (חוץ מהשורה הזאת) הם תמיד אותו מאבק. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] למה אתה מעוות את מה שכתבתי? לגבי המאבק כתבתי: מכאן זה טוב. אסביר שוב לגבי השורה עם הסערה ללא עין אינך צריך להסביר לי מהי המטאפורה אך כאשר אני עוברת מהדימוי המטאפורי הברור! למדומה - הבחורה, הדימוי לא עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] דבר נוסף השורה נראית בתוך השילוב שעיצבת בשיר כאוקסימורון מלאכותי. מה הקשר למה ששלחת לי או לא שלחת לי. אני מתייחסת לשיר הזה. לא לשכוח, מביעה את דעתי לבדה השיר שלך. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] איני יודע מה זה אוקסימורון מלאכותי. אני יודע, עם זאת, שעננים אפורים של תקווה אינם אוקסימורון (מלאכותי או לא). [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה שאתה לא יודע מספיק מהו אוקסימורון [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם, השיר שלך מקסים ומושלם. ובזאת תמו הערותיי לגבי שיריך לעולם. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתנצל על שלוש מאות התגובות הזהות. היתה כאן תקלה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לגוד! בנוגע לתוכנית, איני מכיר אותה (איני רואה טלוויזיה), אבל זה הרעיון בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע עם הבירה עדיין בעייתי. אני מסכים עם ה-לה. "גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים. חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו". תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל). [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן יקרה, את צודקת בהחלט. מתוך הרגל סיווגתי זאת כשירה, כאשר למעשה מדובר היה במכתב. הסיבה שזה לא שיר היא התחבטויותיי בכל הדברים עליהם הערת. אולי ביום מן הימים אצליח לערוך זאת לשיר נאה. עד אז... [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] הכשר מוסרי איני יודע אם ההכשר המוסרי ניתן ע"י האקדמיה של מערב אירופה (באמת יש דבר כזה? איני חושב), והטענה כי אותה אקדמיה, שכביכול שרה ביוניסון, מקבלת מימון ע"י מדינות ערב שקולה, לטעמי, לטענות בדבר תאוות הבצע של היהודים. מה שכן, אני מסכים כי יש בשיר התלהמות מסוימת, ולא מעט התחסדות וגלגול עיניים. כיבוש, אונס ורצח היו תמיד. אני תוהה האם לכתוב כי גם יהיו תמיד - בהחלט סביר שכן - אך למרות תפישתי הדקדנטית את טבע האדם אני נוטה להאמין שאפשר לשנות זאת. חרם ושנאה לא נתנו דבר. מעולם. רק הולידו דור המשך לעוולות האנושות. [ליצירה]
- [ליצירה] בשיר הזה ספציפית יש ביטוי רב יותר לצפונות הפסיכולוגיה. הוא מבוסס על המודל של קובלר-רוס. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. [ליצירה]
תגובות