מָה שֶדִּימִּיתִי לְאָבָק

הָיָה בְּעֶצֶם חֲלוֹם.

מֵעֵין תְּזוּזָה בִּלְתִּי מוּדָעַת

הַנִתְפֶּשֶׂת בְּזָוִית הָעַיִן.

הַחֶלְקִיקִים הַקְּטַנִּים

יְכוֹלִים לִהְיוֹת כָּל שֶׁהֵם רוֹצִים

וְכָךְ, הַגַּלִּים הוֹפְכִים לְשֵׂיעָר

וְאָז לְרֵיחַ וְאָז לִצְלִיל.

קֶרֶן הָאוֹר הַדַּקָּה

הַמֵגִיחַה בְּעַד חָרַךְ בִּתְרִיס הַתּוֹדָעָה

טוֹוָה אֶת חוּט הַמַּשְׁמָעוּת

דֶּרֶךְ הַנְּקֻדּוֹת הַמְנַצְנְצוֹת בַּמִקְרִיּוּת

וְהָאָרִיג הוּא חַיַּי.

חַיִּים שֶׁהֵם חֲלוֹמוֹת שְׁזוּרִים.

וּכְסוּפָת אָבָק בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלֶה לְרֶגֶל

גַּם סִיּוּט הוּא סוּג שֶׁל חֲלוֹם.