זוֹ הָיְתָה שְׁעַת צָהֳרַיִם מְאֻחֶרֶת

שֶׁהָיִיתִי בְּתוֹכֵךְ, וְאָמַרְתִּי

 

"בּוֹאִי נַעֲשֶׂה יְלָדִים".

שָׁאַלְתְּ "לָמָּה דַּוְקָא עַכְשָׁו?"

 

וּבְעַד הַחַלּוֹן בָּעֲרָה הַשֶּׁמֶשׁ.

הָיִינוּ שֶׁמֶשׁ עַל שֶׁמֶשׁ.

 

טִמֵּאתִי אֶת שְׁלֵמוּת הָרֶגַע

בַּמִּלִּים הָאַרְצִיּוֹת שֶׁל רִגְעֵי אֹשֶׁר נְדִירִים.

 

אָמַרְתְּ לִי "לֹא" וְאַחַר כָּךְ בָּכִית

אֲבָל אָז עוֹד לֹא יָדַעְתִּי.

 

רֶחֶם בְּגִידָתֵךְ הִיא עֲדַיִן

הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים הַשִּׁירִים.