זִכרוֹנוֹת הָעֲנָפִים הַיְבֵשִׁים
אֵינָם עוֹד אֶבֶן-רֵחַיִם
עַל צַוָאר הָעֵץ.
הָרוּחַ הִיא הַבּוֹרֵאת.
מְפִיחָה חַיִים בַּטֶבַע הַצָרוּב.
כְּמוֹ זוֹ שֶׁנָשְׂאָתָנוּ לְמָקוֹם אַחֵר
מְחֻסָנִים בְּכוֹבָעֵי צֶמֶר וּבִמְעִילִים
אוֹ שֶׁהֶעֱלִימָה אֶת כֻּלָם וְהִשְׁאִירָה
רַק אוֹתָנוּ.
יַחַד.
בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת הִשְׁאַרְתְ עֲקֵבוֹת שֶׁל רוּחַ:
שְׂעָרוֹת בּוֹדְדוֹת
נוֹצְצוֹת כַּעֲנָנִים לְאַחַר הַסְעָרָה.
וּבֵיתִי נִרְגָשׁ
כאדמה סָחוּפַת רוּחוֹת
אוֹתָה מְדַשְנוֹת הַנְמָלִים.
