וּבָא הַקֹּר וְאַתְּ יָפִית

כִּפְלַיִם מֵאָז אוֹתָם יְמֵי אָבִיב.

נוֹכְחוּתֵךְ בִּתְכוֹל שָׁמַיִם

כְּחַמָּה בֵּין כּוֹכָבִים

וְזִכְרוֹן הַגּוּף עוֹדֶנּוּ

מָזוֹר מוֹרִיק בְּלֵב כְּאֵב מַצְהִיב:

כַּמָּה אֲנִי כָּמֵהַּ לְמַיִם

לְהִוָּלֵד שֵׁנִית בְּצֵל אוֹרֵךְ.

לוֹ רַק יָכֹלְתִּי לִסְגֹּד לָךְ, שׁוּב

עִם לַיִל לִהְיוֹת כֹּהֵן בְּמִקְדָּשֶׁךְ.

לְכָךְ אֲנִי עוֹרֵג, יָפָה

בְּכָל פְּעִימָה שֶׁל דָּם:

לַמָּצוּי בְּלֵב

אֵלָיו אֵין הַיָּד מַגַּעַת –

רַק בּוֹ הַנֶּצַח, הַמֻּשְׁלָם.