[ליצירה]
הסבר קט:
ב"ה
זה מעין השלמה של היצירה שהזכרתי (העונות וכו'), ולקרוא רק חצי.. זה פשוט לא שלם... למען האמת כבר כשכתבתי את החלק הראשון תכננתי לכתוב את החלק הנוכחי, כדי שזה יהיה כאילו חורף (החלק הקודם), קיץ (החלק הזה), ועונות המעבר (הסוגריימים, שהם גם זהים בשתי היצירות). אבל היה אז תחילת הקיץ, ולא הייתי מספיק קייצית כדי לכתוב את זה, אז רק עכשיו יצא לי לכתוב. אבל אם עכשיו הייתי מוסיפה ליצירה הקודמת את החלק הזה בתור "עריכת יצירה", אפחד לא היה רואה את זה , אז כתבתי את זה ביצירה חדשה, אבל זה בעצם אותה יצירה... וכוונתי היתה שתקראו אותה בשלמותה. מה גם שאפשר להתחיל לקרוא אותה מאיזה קטע שרוצים, כי זה מעגלי.
מה, אני משווקת את עצמי? אני?! אני אמרתי למישו להעלות מן האוב את החלק הקודם של היצירה, שכבר טבע באבק?..
[ליצירה]
המממ...
הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:))
נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית...
'אבן שואבת' בלעז...
[ליצירה]
ב"ה
מזכיר קצת את אחר, שפרש מהיהדות לאחר שראה ילד שהלך, כמצוות אביו, לעשות שילוח הקן, שזה שתי מצוות שנאמר עליהן שמי שעושה אותן מאריך ימים, והילד מת במקום.
בכולופן, אי אפשר לדעת למה קיבלת שברי הליכה. אולי כי את מציקה לי במסרים.
[ליצירה]
תשובה למויש:
ב"ה
מויש יקר, כמעט כל משפט שלך מסתיים בנקודָתיים-שלוש, מכיוון שאתה נוטה להסתרה מסויימת, ובסגנון הדיבור שלך אתה משתמש במשפטים בצורה שבה אתה לא מגלה את כל מה שרצית לאמור, אך גורם לקורא להבין את זה כדבר מובן מאליו (ובכ"ז יש כאן משו מן ההסתרה). כמו"כ, אתה מאוד מהוסס, לפחות כך הייתבזמן כתיבת ההודעה, וכמובן הנקודות הן גם תוצאה של המשקעים שעליהם רמז האדון לומש, ואכמ"ל.
עד כאן קשקושי שכל.
---
כאחת שגאה לאמור שראתה כבר יותר ממה שכתוב בחלק זה של הסיפור, אני מחכה בקוצר סבלנות לראות איך יגיבו על חלקים אחרים, וגם מצפה לראות את הסוף הסופי, שנגרר זמן רב מדי, יש לציין.
אי לכך ובהתאם לזאת, מצאתי לנכון לתמוה ולרגוז על המשפט הבא, או יותר נכון על הסוגריים שבתוכו: "אבל אני אחכה עוד קצת (או הרבה - לא יודע) לפני שאני אכניס אותו".
על ילד, למשל, כעסתי כשהוא האט במיוחד בפרסום החלקים של גשרים, אבל ניחא - עוד אפשר ללמד עליו זכות ולאמור שאין לו זמן והוא צריך זמן ע"מ לכתוב אותם. אבל עליך אין שום נקודה של רחמים: הכתוב כבר בידיך ואתה, מתוך רשעות והתאכזרות בלבד, לא חושף אותו לעולם הרחב.
הא לך!
(ולא לזלזל במשפט האחרון שנשמע ממקלדתי, הוא ציטוט מתוך אלתרמן! "תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך!" מתוך השיר פגישה לאין קץ! עמ 8, "שירים שמכבר", הוצאה כלשהי).
[ליצירה]
הו, נהדר!
אם תפרצי עוד כמה גבולות, תוכלי להיות מתומן, או אפילו מצולע בן 23 צלעות, אם את רוצה. ואם תמשיכי ככה, תצליחי לשאוף לעיגול, כי מצולע משוכלל שמספר צלעותיו שואף לאינסוף הוא כבר ממש כמעט עיגול!
[ליצירה]
שתי אזנייך השעירות
תמונת שעווה האוטמת
את מוחך
בלונה פארק
של עור ותוף וחושך
מחליקים אל תוך ראשך
המתפוצץ
הנקרע משירך.
(שיר מקסים כתבתי, הא?)
ועכשיו תגובה: השיר שלך די נחמד (אם כי לא כמו שלי), אבל למה נחיריים? :)
[ליצירה]
הכפפות מעולם לא היו.
דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה.