תמונות, דפים, פסוקים, מילים
שתיקה
אוויר חנוק מעשן סיגריות
גל אבנים ודמעות
בפינת-חדר
הלב
חושך
לאור נרות
ורוח מרחפת על פני האוהל.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ממש יפה. ועצוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] במילה אחת מצוין. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] . ממש ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם! פשוט מהמם :) [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה שיר תמציתי, מילים פעוטות חופנות עולם. שלא נדע מצער... אהבתי את הכתיבה והשזירה במיני רבדים. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מהמם, ציניות של התחושה אל מול המציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכשרנית אחת! (אני כמובן, עדיין הכי אוהבת את האנטי לופה:) [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת - ב"ה היא מתמוגגת, ומעריצה את יאיר, וקוראת לעצמה ערוגה! מי היא כבר יכולה להיות?... ערוגה מותק - רק עכשיו עלית? למה לא שאלת אותי פשוט? המייל שלו מסגיר. אה, ואם כבר אני מנצלשת את היצירה, אז נציין שהדהים אותי איך שהיא עשויה טוב (אפילו: טוווב). [ליצירה]
- [ליצירה] אהההההההההחחחחחח ב"ה מממ... כמה אוויר נשפת בי הרגע! אסוציאציה חופשית: מזכיר לי את ההדים ביצירה עם החימר. עוד אסוציאציה שעלתה לי: ריק לא רק יוצר הרמוניות. כל העולם בנוי מריק! אם לא היה ריק היינו נקודה אחת קטנה מרוכזת מאוד. כל השוני שבין דבר לדבר בעולם קיים בגלל הרווחים, ואכמ"ל. אוף, היה לי יותר מה לכתוב, התבלבלתי באמצע [ליצירה]
- [ליצירה] שיטה למדידת מספר כוכביות שאחרי היצירה: מניחים את היד על מקש הכוכבית למשך כל זמן ההלם, וכשיוצאים מההלם מורידים את האצבע מהכוכבית. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי הבוי בוי בוי, זה "בואי בואי בואי" בסלנג. זה מסתדר טוב עם השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ציפציפ נודד ב"ה אתה ומויש בדיוק אותו דבר. אתם לא מבינים שאי אפשר ללמד מישו להיות אדם שמח בלהגיד לו "תקשיב, אל תכתוב כזה עצוב, טוב? זה מ'זה חבל על הכשרון שלך". קודם כל, רוב הדברים היפים הם עצובים, יען כי כתיבה היא דרך נפוצה להביע עצב. שמחה, לרוב, מובעת בדרכים אחרות - ריקוד, שירה בקולי קולות, וכדו'. אם תקרא את היצירות של עצמך תשים לב שגם הן לא שמחות במיוחד. רגע, אמרתי "קודם כל", אז אני אמורה להגיד עכשיו "שנית". המממ... טוב: שנית, הכתיבה דווקא עוזרת להוציא את העצב ולהתמודד איתו, הלא כן? אם אתה מבקש ממישו לא לכתוב על משו אתה בעצם מבקש ממנו לכלוא את עצמו, וזה בלתי אפשרי בעליל. הא לך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו זה ממש מקסים ורגיש. ואני לא יכולה שלא להזכר - http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=3635&code=464 [ליצירה]
- [ליצירה] זר בתוכןם, רק עכשיו ראיתי את העיוות שעשית לתוכי... מה, אתה מנסה להתחרות איתי בעיוותי-ציורים-של-נשמת? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אופס! הודעתי לי נפלטה לפני סיום הכנתה ואף לפני התחלתה אבוי, האצבע נשמטה! נלחץ לי אנטר, המקש בלי שום בושה, ללא חשש.. וכך הבעיה פתורה והתשובה היא כה ברורה: את כפילותה של רו נזנח ואת הודעתי אשלח. תשעים ותשעה היא תהא ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה. ולשאלתה הקטנה של הרו: איכול הוא שריפה, בעירה. כך כתוב במילון. כך אמרו באבן שושן הגדול, הנורא! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אם מבקשים אני חייבת למלא את תפקידי! ב"ה אין ספק שהשילוב בין הירוק-חאקי לשחור המטאלי ובין היד המאובקת, לחלקה העליון המרוח ונמשך כמו בהבזק מהירות, מעיד על הרצון לאחד בין הישן לחדש , בין הטבעיות והחיבור לאדמה הנושנים, ובין המהירות וההבזקים של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית. המוטיב של המחשת תנועה בתמונה, שבעצם לא זזה, בולט כאן מאוד. אך רואים שכל הקווים שממחישים תנועות מכוונים כלפי מטה. כמו-כן, גם היד פונה למטה. אולי בגלל כח המשיכה, בגלל שכך נח לו לאדם לחיות - לרדת למטה. לעלות זה תמיד יותר קשה. הטשטוש הקל שבקצות האצבעות, שקרובות ללמטה, מראה רק מעט מן העלטה והערפילים שמצפים למטה. גם הקווים מצד ימין שנראים כמו שבר בדף נמצאים למטה. מתחילים מהקצה, ומנסים לחלחל גם למקומות הנעלִים יותר. היד מתוארת בפירוט רב, ואינה נראית שמוטה כלפי מטה אלא זזה וחיה, בעלת אישיות. אם כי קצוות האצבעות מִטשטשות ככל שהן מתקרבות ל"למטה" האיום, שמעכיר את הכל. עד כאן להיום, תודה למאזינינו ושלום רב. [ליצירה]
תגובות