[ליצירה]
נקודה למחשבה
מה שכתבת הוא נכון עד שלב מסויים, מצד שני אנשים נוטים להתחלק לכאלו הפועלים על פי רגשותיהם ולכאלו הפועלים לפי ההיגיון, ואת עפ"י היצירה דוחפת לרגש.
לדעתי אדם בוגר פועל בשילוב של שניהם ולא נסחף לשום צד יותר מדי, החכמה היא לדעת מתי להיכנע לרגש ומתי לעשות את העצירה שאתה יודע שמה שאתה עושה מנוגד להיגיון שבו אתה בנוי, אבל זה דורש כמובן הכרה עצמית גבוה.
[ליצירה]
אז ככה:בן אדם....אני מבינה לליבך...
יש לפעמים רגעים שאנו נשברים וכואבים,ויש בדרך משברים אמוניים,אבל צריך לזכור שאם כל הכאב אבא שלך אותך אוהב.הסיטואציה שמתוארת בקטע לגיטימית מאוד.
אתה מתפלל,השאלה אם מתוך רגש כפיה ופחד לקבלת העונש או מתוך רצון לדבר איתו ו"לנהל שיחה"....
מתוך זעקתך ה"אילמת" שקוראת מתוכך אני קולטת דאגה לאמא ודאגה לעצמך,ובכללל דאגה לעם שלך...מה שמבטא ומראה עד כמה אתה רגיש וזה כ"כ מקסים[הרגישות הזאת שיש לך-בך].
שמחתי לקרוא את זה ולהגיב...יום טוב ובהצלחה...
אף פעם לא נצליח להבין את שיקולייו וחשבונותייו של בורא עולם, אבל אנחנו אנשי אמונה ואנחנו יודעים שגם כשקשה אנחנו לא נוותר[במיוחד לא לעצמנו]ולא נכנע...!
שיהיה המון בהצלחה...
[ליצירה]
זה "רק" מראה מה "שמירת נגיעה" עושה...לא שאני מתחסדת, בכלל לא...אבל זה אכן כך, הרגש משתלט על השכל במקום שישתלב איתו,והמושג"אהבה" מקבל צורה מעוותת.
כשהיצר מתגבר הוא סוחף אותך למקומות ומצבים שלעולם לא חשבת שתגיע אליהם.והנה,נותרים המומים,מתגעגעים,אוהבים ופגועים,ומבינים שעל טעויות משלמים[ומסתבר שבגדול].
צריך לדעת ולהיות מספיק חכמים, כדי שאת האהבה נצליח לנתב בדרך אמיתית, טהורה ונכונה, שיהיה לכולנו בהצלחה ואל ייאוש!