[ליצירה]
אינלי מושג למה אני מגיבה רק עכשיו,
הרי קראתי את השיר הזה כבר אלפי פעמים,
אבל לפתע שמתי לב לדבר מה בתגובתה של תאיררץ: לא, המשפט "בין חיים למוות" אינו מיותר - הוא ב-ד-י-ו-ק הניסוי של ארווין שרדינגר, שהשתתף בו חתלתול בתוך קופסא, שנמצא במצב של חיים ומוות יחדיו, עד שמישהו פותח את הקופסא (ואור תודעה מסנוור קורע את הארג...)
[ליצירה]
ממממ... טעים.
ב"ה
פשוט תענוג לעיניים. גם יפה וממושקל ומחורז היטב, וגם לא גורע כלום מהתוכן. וגם סתם כזה שנעים לקרוא. אהבתי במיוחד את הבית הראשון והאחרון, אם כי האמצא הוסיף אווירה.
[ליצירה]
גדול!
ב"ה
חייבת לתקן: לא 10 מטר לשניה, אלא 9.8. וזה גם תלוי במיקום על פני הגלובוס. וזה בכלל לא מטר לשניה, זה מטר לשניה בריבוע. זה גם לא מהירות, אלא תאוצה. כלומר, כל רגע מהירות הנפילה שלך גדלה ב-9.8 מ\ש.
ואם כבר שאלת, בהנחה שבכל קומה יש כ-3 מטרים, תגיע תוך בערך שמונה שניות וחצי.
<<מעבר נושא>>
ממש אהבתי את היצירה. לא יודעת למה. פשוט אהבתי. בעיקר את המשפט האחרון. וגם את כל האווירה הרגועה הזאת ביצירה, במצב שבדר"כ גורם להיסטריה.
[ליצירה]
104
הו, ממזי, אל תחלום
אל תהיה תמים..
לא נפגש ביום
ולא מן הימים.
(אלא אם כן תבוא פתאום
לצומת שילת, בשיא החום)
אם המפגש יהיה בסוף,
(מה שלא כל כך נראה לי)
זה יהיה ביום לא טוב:
לא יכולה לי או לא בא לי.
המניין כבר נמנה
והכפילות לא נחשבה
אולי אתה נמנה
על התגובה השבעים ושבעה?
לא, כי גם אותה כתב
המשורר, אבי מרב...
אז אם פרס ניחומים דרשת
הרי לך מה שביקשת:
התגובה המאה ועשרים
תהא לממזי, חברים!
[ליצירה]
אופס!
הודעתי לי נפלטה
לפני סיום הכנתה
ואף לפני התחלתה
אבוי, האצבע נשמטה!
נלחץ לי אנטר, המקש
בלי שום בושה, ללא חשש..
וכך הבעיה פתורה
והתשובה היא כה ברורה:
את כפילותה של רו נזנח
ואת הודעתי אשלח.
תשעים ותשעה היא תהא
ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה.
ולשאלתה הקטנה של הרו:
איכול הוא שריפה, בעירה.
כך כתוב במילון. כך אמרו
באבן שושן הגדול, הנורא!
תגובות