מדהים!
מאז ששמעתי את חברה שלי מנגנת בדרבוקה אחרי רצח כלשהוא אני יודעת שכל כלי יכול לבכות..
גם גיטרה, גם חליל, וגם דרבוקה (אבלבשביל זה באמת צריך מוכשרות, וכנראה שגם באמת המון עצב..)
[ליצירה]
ואוו, מיש - איך פיספסתי את זה?
מדהים!
מאז ששמעתי את חברה שלי מנגנת בדרבוקה אחרי רצח כלשהוא אני יודעת שכל כלי יכול לבכות..
גם גיטרה, גם חליל, וגם דרבוקה (אבלבשביל זה באמת צריך מוכשרות, וכנראה שגם באמת המון עצב..)
[ליצירה]
הרי לך מחמאה:
ב"ה
זה אחלה ספר לילדים, לפי השירים מתוכו שפרסמת פה. (וגם השם שנונהדר). אם היו לי ילדים הייתי אפילו שואלת איפה משיגים אותו. אבל אני עוד ילדה.
[ליצירה]
ומה אני עשיתי!??!
ב"ה
חגית מותק, אני מבקשת לא להשחיל את שמי לדיון שלא השתתפתי בו בכלל!!!
"ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים"
!?!?
מה את מנסה להביע? אני הייתי פה בכלל? אני שאלתי משהו על שיר השירים?! את הסברת *לי* משהו!?!? מהההה?!
קודם כל אני רוצה לטהר את שמי.
ושנית, אם כבר הזכרת את שמי, אז אולי אני אגיב בכ"ז:
באופן כללי אני מסכימה עם כל מילה של ממזי, ובאופן ברטני אני חושבת שהטיעון של חגית מגוחך ולא לעניין בכלל.
"אבל מה אתם רוצים ממנו?! זו התחושה שלו כשהוא כותב- יש לכם
בעלות על רגשותיו ותחושותיו? לא נראה לכם- אל תקראו אותו
וזהו."
ממש לא מפריעה לי התחושה שלו כשהוא כותב, כל בנאדם חש כלמיני דברים במצבים מסויימים, אבל יש דברים שלא צריך לחשוף בציבור. אל תקראו אותו וזהו זה לא פתרון, כי כדי לדעת מעתה ואילך לא לקרוא אותו, יש הכרח להחשף לפחות לדבר אחד כזה מפרי עטו, ואחרי ההחשפות הנזק כבר נעשה. אבל לגמרי לא שייך לטעון אי בעלות על רגשותיו, כי אף אחד כאן לא טען בעלות על רגשותיו של הכותב.
חגית, לפעמים נדמה לי שאת כ"כ נהנת להתווכח, ואת קצת מאבדת את עצמך. מה שצרם לי זה היהירות המוגזמת שלך והנסיון לעקוץ על כל צעד ושעל. אפשר להתווכח גם אחרת. ואני לא חושבת שאחרי כ"כ הרבה לעג ועקיצות בעניינים שלא תמיד קשורים לוויכוח - כמו צבא למשל, או התעללות בשנינות שממזי אמר - אחרי זה אני לא חושבת שמה שיתקן את האווירה זה לזרוק איזה "ממזי, את יודע שאני מתה עליך". כל הצורה של ההתכתשות האובססיבית שלך עשתה לי קצת רע. וגם היצירה עשתה לי קצת רע, אז בכלל, עכשיו רע לי שני קצתים.
תגובות