לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] יו, גאוני! (מצטערת שאין לי יותר מה להגיד.. כל התגובות פה כ"כ עמוקות ורק שלי סתמית כזו..) [ליצירה]
- [ליצירה] ולדעתי, ב"ה הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת צילום יפה היופי זה לא רק לצלם בזווית הנכונה אלא גם לצלם את המקום הנכון, ואתה עושה את זה מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אם מבקשים אני חייבת למלא את תפקידי! ב"ה אין ספק שהשילוב בין הירוק-חאקי לשחור המטאלי ובין היד המאובקת, לחלקה העליון המרוח ונמשך כמו בהבזק מהירות, מעיד על הרצון לאחד בין הישן לחדש , בין הטבעיות והחיבור לאדמה הנושנים, ובין המהירות וההבזקים של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית. המוטיב של המחשת תנועה בתמונה, שבעצם לא זזה, בולט כאן מאוד. אך רואים שכל הקווים שממחישים תנועות מכוונים כלפי מטה. כמו-כן, גם היד פונה למטה. אולי בגלל כח המשיכה, בגלל שכך נח לו לאדם לחיות - לרדת למטה. לעלות זה תמיד יותר קשה. הטשטוש הקל שבקצות האצבעות, שקרובות ללמטה, מראה רק מעט מן העלטה והערפילים שמצפים למטה. גם הקווים מצד ימין שנראים כמו שבר בדף נמצאים למטה. מתחילים מהקצה, ומנסים לחלחל גם למקומות הנעלִים יותר. היד מתוארת בפירוט רב, ואינה נראית שמוטה כלפי מטה אלא זזה וחיה, בעלת אישיות. אם כי קצוות האצבעות מִטשטשות ככל שהן מתקרבות ל"למטה" האיום, שמעכיר את הכל. עד כאן להיום, תודה למאזינינו ושלום רב. [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, אני מסכימה בכלליות עם ההארה שלך, אבל לטעמי הפתרון הנכון הוא להוריד את ה"ללמוד", ולכתוב משו כמו "ואולי לא ידענו שפשוט הוא לא סתם." ולא משנה באיזו חלוקה. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] עלתה לי עוד מחשבה. כשהעלה מת ומתייבש ומאבד את חיותו, הוא נעשה חסר אונים וכח המשיכה מושך אותו אל השרשים. אבל כל עוד יש לו כח משלו והוא ירוק וחי, ויש לו עתיד - הוא לא זקוק להתרפקות על העבר והוא מסוגל להחזיק את עצמו ולהתקדם. אולי העמסתי יותר מדי משמעויות על עלה אחד מסכן, אבל לא נורא, הוא גם ככה ינשור מן העץ. [ליצירה]
- [ליצירה] או במילים אחרות: אנשים ואנשות יקרות, בואו והגיבו לכל שיר קצצו את שורותיו, וזעקו בקול גדול: "פון דה לה מורטה ממליץ להסיר את שבע-עשרה השורות האחרונות בשיר" וכמובן: וג'ו! [ליצירה]
- [ליצירה] הי!!! ב"ה יש לי גם כמה זכויות שמורות פה: הוא הקריא לי בטלפון ואני הקלדתי! נהנהנהנה, ועוד נה. --- הי, זה שיר כ"כ יפה, כשמסתכלים עליו בהקשר הצבאי. באמת, לקחת את הצבא ולהפוך אותו ל*זה* - צריך בשביל זה המון כשרון. ובכלל, אמרת שאין לך כח ליצור בתקופה הזאת... שקרן! סתם חיפשת תירוץ כדי לא להופיע בפרגוד במוצ"שים :-P [ליצירה]
- [ליצירה] סופר, למה אאוץ'? זה דווקא לא כואב. מרק - יצא לך ממש מעולה, ברגע שהתחלתי לקרוא חשבתי על הספר הנ"ל.. [ליצירה]
תגובות