לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] אחותי רק עכשיו ראיתי את היצירה הזו. מה קרה? ואיך עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בטח הדרך קצרה ארוכה והארוכה קצרה. השירותים באמת מימין, אבל *ל*שירותים זה משמאל, כלומר הדרך לשירותים עוברת משמאל. [ליצירה]
- [ליצירה] שנון, יפה ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] שרה, כמובן שיש מקום לביקורת מקצועית, אבל תראי לאיזה גועל נפש זה מגיע. עשה לי רע לקרוא את התגובות של נושא אלומותיו, הן נוטפות שנאה ורעל. אני בהחלט מאמינה לך אם את טוענת שהוא איש מקצועי, אבל הביקורת שלו מראה את האטימות שלו לכל מה ששונה ממנו. אני אתן לך דוגמא: לאונרדו דה וינצ'י למשל היה צייר מאוד מקצועי, אף אחד לא מפקפק בכך. הוא ידע להציג מציאות בצורה מאוד מדוייקת. אבל אם הוא היה רואה את הציורים של דאלי בטח היתה לו הרבה ביקורת עליו: למה השעונים נוזלים? זה בכלל לא אמין, שעונים אף פעם לא נוזלים! והצבעים האלה לא מספיק עשירים, וכו'. ובכ"ז, גם דאלי נחשב אמן מקצועי. אותו דבר בסיפורת: יש כל מיני סגנונות. יש אנשים שמומחים בהצגת מציאות מדוייקת מאוד, שאפשר ממש לגעת בה, ויש אנשים שמומחים ביצירת מציאות הזויה מאוד, שהנפש נכנסת לתוכה. זה אמן וזה אמן. כתיבת סיפור היא לא בהכרח צילום המציאות במצלמת וידאו מילולית. בקשר לקיצור בדבר החזרה בתשובה - יכול להיות שהיה מקום להאריך, אבל יש דרך לדבר. "ויש בזה משהו לא בוגר בלשון המעטה" - אני מצטערת, אבל מה שלא בוגר פה זה הנסיון הנואש של נושא לנבור מתחת לאדמה ולהראות כמה היצירה של טל נוראית. בקשר ליומרה, אין לי מושג על איזה יומרה הוא מדבר. רוב הקוראים דווקא הזדהו והיו *בתוך* הסיפור, ולא הרגישו שהסיפור מסתכל עליהם מלמעלה. יש אנשים שאוהבים הרגשה של התעלות וריחוף בעולם קצת סהרורי. נושא לא? חבל, הוא מפסיד. בקשר לצפיוּת של היצירה - האדון מוזמן לקרוא את התשובות של סוערה לתגובות שכותבים לה כל הזמן. אפילו אם הסוף של הסיפור ידוע מראש, הדרך שבה מגיעים לזה חשובה. ואגב, אני בכלל לא ידעתי במהלך הסיפור שהוא הולך למות בסוף. כמובן אפשר לטעון שאני פשוט מטומטמת, ולא שמתי לב למובן מאליו. על השפה - לא ראיתי שום דבר שגוי או צולע בצורה שבה טל השתמשה בשפה. בסעיף הזה נושא חשף את השנאה שלו ואת הרצון המתגרה שלו לחפש דברים מתחת לאדמה. ואם כבר שפה - נושא מוזמן להסביר לי מה זה בדיוק "כבר אחרי ארבעה חמישה שורות".. עברי, דבר עברית. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ציפציפ נודד ב"ה אתה ומויש בדיוק אותו דבר. אתם לא מבינים שאי אפשר ללמד מישו להיות אדם שמח בלהגיד לו "תקשיב, אל תכתוב כזה עצוב, טוב? זה מ'זה חבל על הכשרון שלך". קודם כל, רוב הדברים היפים הם עצובים, יען כי כתיבה היא דרך נפוצה להביע עצב. שמחה, לרוב, מובעת בדרכים אחרות - ריקוד, שירה בקולי קולות, וכדו'. אם תקרא את היצירות של עצמך תשים לב שגם הן לא שמחות במיוחד. רגע, אמרתי "קודם כל", אז אני אמורה להגיד עכשיו "שנית". המממ... טוב: שנית, הכתיבה דווקא עוזרת להוציא את העצב ולהתמודד איתו, הלא כן? אם אתה מבקש ממישו לא לכתוב על משו אתה בעצם מבקש ממנו לכלוא את עצמו, וזה בלתי אפשרי בעליל. הא לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מה הטכניקה באמת? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכימה עם השורה הראשונה בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, ממזי, הגזמת - לא קוראים לי מישהי אחרת, אני היא מישי אחרת. אתה מתבקש להוריד משם את ה-ה'. ולמה החלפת שם? [ליצירה]
- [ליצירה] לענ"ד ב"ה המוטיבים הספרותיים לא אמורים להיות משהו ששמים לב אליו או שמחמיאים עליו. דווקא אם הם מוצלחים, הם נמחבאים מן העין, אבל יוצרים הרגשה של סיפור שכתוב טוב, וההרגשה הזאת דווקא השתקפה מהתגובות שקיבלת. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום! ברוכה הבאה רבקה! איזה יופי שאת פה, ואיזה יופי של שיר. יהי רצון שתפרי ותנבעי ותביעי את נביעותיך ב*צורה* כלשהי, כדי שגם אנחנו נהנה. [ליצירה]
תגובות