[ליצירה]
נההה...
ב"ה
בלי להסתכל אפילו על זה שזה חוצפה מצד ילד, הסוף של מתקרבת פשוט יותר מתאים, אין מה לאמור. אם לוקחים את הסוף של ילד זה הורס את כל האפקט זלדה. לא תעשה כלאיים בין זלדה לרחל! חוצמיזה שגם מבחינה פנימית יותר אהבתי את הסוף של מתקרבת. של ילד גם לא נשמע לי מתאים, וגם פחות קוסם לי במשמעויות הטמונות בו.
וגם חצוף, שלא לדבר על זה בכלל.
[ליצירה]
כמו שכבר אמרתי:
חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי.
אם כי זה לא עד כדי כך נורא.
[ליצירה]
קודם כל, אנוכך - את כותבת נפלא.
שנית, אני חושבת שאם מתייחסים לאמנות כאמנות נטו מפספסים קצת את האמנות, כי היא *נובעת* מהחיים ומהסיפורים שבהם.
חוץ מזה, בקשר לשיר הספציפי הזה, אני לא חושבת שיש צורך לשנות. ההכנסה לסוגריים דווקא עוזרת לטעמי. כמו שאמר חתלתולו של שרדינגר, בסוגריים יש מעין אמירות מהצד, הסתכלות חיצונית. זה יכול להראות כהערות שהתווספו בדיעבד, או כהסברים לאחר מעשה (למשל, "אולי ברגע של תשומת לב", שנמצא בסוגריים, מנמק את "ופגעה המאכלת", או מנסה להחליש את המכה).
ובשביל ליישב את טענתי עם טענתה של אסתר, שצריך להיות אפשרי לקרוא את השיר בי הסוגריים - קראתי את השיר בלי הסוגריים, והוא זרם והיה יפה. והסוגריים הוסיפו את מה שהם היו צריכים. מעבר לזה: שיר אינו סיפור או מסמך, ואף אחד לא חושב שהעובדה שיש סוגריים אומרת שאין צורך או שפחות חשוב לקרוא את מה שבהם,
בעצם - לא יודעת אם מה שאמרתי נכון בכלל ואם נימקתי את עצמי כמו שצריך, אבל לדעתי השיר צריך להשאר בדיוק כמו שהוא.
[ליצירה]
מתקרבת -
ב"ה
היא מתמוגגת, ומעריצה את יאיר, וקוראת לעצמה ערוגה! מי היא כבר יכולה להיות?...
ערוגה מותק - רק עכשיו עלית? למה לא שאלת אותי פשוט?
המייל שלו מסגיר.
אה, ואם כבר אני מנצלשת את היצירה, אז נציין שהדהים אותי איך שהיא עשויה טוב (אפילו: טוווב).
[ליצירה]
וואווו..
ב"ה
המממ.. משו, פשוט ללקק ת'אצבעות (בהקשרים של מציצת דם שהוזכרו פה זה לא נשמע טוב... אבל לא חשוב).
נעל - אכן לרוב היא משוררת, אבל השירים שלה מדהימים, אחד יותר מהשני. אני מתפלאת שלא גילית אותה קודם. כדאי לקרוא הכל (כך עשיתי אני), אבל אם אתה מעדיף המלצות ממוקדות יותר אתה מוזמן לפנות אלי במסרישי.
[ליצירה]
אודיה, את לא יודעת?
יצחק גור לא יודע ללחוץ על הסיווג "שירה", ובכלל, על כל סיווג שבעולם. האצבע שלו מכוונת אוטומטית באופן מודע ובלתי ניתן לשינוי, לסיווג "במשפט אחד". הוא, יצחק גור, מעולם לא ידע שירה מהי.
מומלץ לקרוא כמה ממשפטיו האחדים.
תגובות