מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... נגעת בי... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:)) נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית... 'אבן שואבת' בלעז... [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את משחק המילים בשורה השלישית. וגם באופן כללי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם מישהי אמרה לי שהיא "שומרת על נגיעה" (ולא שומרת נגיעה) בלי קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה מתחברת לסוף: מקצה העולם ועד קצהו- נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים [ליצירה]
- [ליצירה] , '? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בטח הדרך קצרה ארוכה והארוכה קצרה. השירותים באמת מימין, אבל *ל*שירותים זה משמאל, כלומר הדרך לשירותים עוברת משמאל. [ליצירה]
- [ליצירה] יוּ, את מותק את. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר היחיד שראיתי בו הסרת כובע היה של שמואל ירושלמי. וזה מעיד הרבה על הבד שממנו עשוי הכובע שלך! וכמובן, אני תמיד שמחה להתפס בכלכלתי. אם כבר, אפשר לתפוס את ביבי בכלכלתו, לי אין כ"כ כלכלה משלי. (ולמקרה שלא הבנת את הרמז: היתה לך פה שגיאת כתיב קטנה). אני לא חושבת שיש צורך בחרבות. אא"כ אתה בא ע"מ לחרחר ריב. או סתם לנחור ולחרחר באזנינו, בקולך הערב כקרקור עורב. אני חושבת שביקורת שנאמת בנעם ובעדינות יכולה להקלט טוב יותר אצל היוצר, כאשר לא תוקפים אותו - הוא כמובן מוכן לשמוע. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, חתלתול, קראת את הספר הזה? שים לב למה שסוערה אומרת לך: "אני חושבת שגבר שקורא ג'יין אוסטין בהחלט יכול לרתק אותי בכל קנה מידה". ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבינה! זה שאני מטומטמת, זה אומר שאני צריכה לשטוף את הפה עם מים וסבון? לא מסכימה. סבון זה איכסה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ש - ברור שאי אפשר להבין אדם שלם עד הסוף, אבל לענ"ד אין כל קשר בין זה לבין היצירה. היוצר דיבר על רעיון, לא על אדם. אתה זה אתה - רעיון יפה. אתה נשמע קוקניק. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא: אמרת כך: "לכן צריך לבחון כל סיפור ושיר גם דרך המשקפיים האובייקטיביות (של המבקר), בקריאה שניה. קריאה ראשונה ספונטנית - שניה ביקורתית. זאת לא הערה ביקורתית כלפי כל מאן דהו. אין אדם שפטור מהמקסם הרגשי הזה (ואני בכללם): אבל רק מעטים מצליחים להתעלות עליו." יש לי הסתייגות קטנה. לדעתי, יצירה (ספרות וכל סוג אחר של אמנות), מנסה להעביר הרגשה בעזרת כלים כלשהם. הקריאה הראשונה צריכה להיות ספונטנית. הקריאה השניה ביקורתית. אבל הקריאה השניה לא צריכה לנסות להראות שמה שהרגשת בראשונה זה סתם רמאות, מניפולציה רגשית, ואסור לך 'ליפול בפח' של הדבר האיום והנורא הזה. להפך. בקריאה הראשונה הרגשות עוברים או לא עוברים דרך היצירה באופן פחות מודע, והקריאה השניה, הביקורתית, צריכה לנסות להעביר את זה למודעות, ובה צריך להסביר מה ביצירה גרם לכל הרגשה. אם הרגשתי הזדהות, אילו כלים ספרותיים גרמו לי להרגיש את זה? אם השתעממתי ולא הצלחתי לקרוא את הסיפור עד הסוף, מאילו דברים באופן הכתיבה זה נובע? כלומר, הקריאה השניה לא מנסה לסתור את הראשונה אלא להבין אותה ולנתח אותה דרך הכלים של הספרות, או כל אמנות אחרת. אני לא חושבת ששייך בכלל לדבר פה על מניפולציות רגשיות. אין שום דבר לא בסדר בהעברת רגש בסיפור, או קטע, או מה שלא יהיה. חבל שאתה חושב שהתחברות לרגש היא דרגה נמוכה שצריך להתעלות מעליה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין! תוך חיפוש פשוט בגוגל, מצאתי עוד תרגום לג'ברווקי (שלישי בינתיים, אבל בטח יש המון..) רוצים? http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=21865&blogcode=405579 [ליצירה]
- [ליצירה] בטח שיש! אני המפלצת, ואני תמיד. אז יש. :-P וזה שיר מאד מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] צחית יקירתי, אולי כדאי שתסתכלי בשם השולח של התגובה? מי שכתב את התגובה זה *אני* ולא נגה. עתה, את מוזמנת לקרוא שוב את תגובתי בידיעה שאני לא נגה :-) וסתם, למקרה שלא שמת לב - כל מה שאמרתי היה בצחוק. אני מצטערת אם לפעמים אני לא ממש מובנת, ואנשים לוקחים אותי קשה מדי. הייתי צריכה להוסיף איזה סמיילי או שניים. [ליצירה]
תגובות