מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... נגעת בי... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:)) נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית... 'אבן שואבת' בלעז... [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את משחק המילים בשורה השלישית. וגם באופן כללי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם מישהי אמרה לי שהיא "שומרת על נגיעה" (ולא שומרת נגיעה) בלי קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה מתחברת לסוף: מקצה העולם ועד קצהו- נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים [ליצירה]
- [ליצירה] , '? [ליצירה]
- [ליצירה] מוכשרנית אחת! (אני כמובן, עדיין הכי אוהבת את האנטי לופה:) [ליצירה]
- [ליצירה] תחיית המתים מוריה, למדת כישוף פעם? את עוסקת בהעלאה באוב? אני מרגישה ממש כאילו משכו אותי מהקבר בכח (דווקא היה נמנום נעים) או לפחות העלו אותי באוב.. תחיית המתים בהתגלמותה! תודה על המחמאות, בכל אופן. גם אני שמחה שיש אותך בעולם, בלעדייך הייתי נותרת לעד במעמקי תהום הנשיה! [ליצירה]
- [ליצירה] הממ, ב"ה לא נותר לי אלא להסכים עם אדם - "אז כנראה שגם הוא בעצמו איפשהו דוס ספקן." אין ספק, משפט הראוי לציון. ויש לי שתי יצירות חשובות להפנות אליהן, שאם עוד לא קראתם אותן, אתם פשוט חייבים. א. כתבת "גאל ישראל ושתיקה". העתקה כמעט מושלמת של "גאל ישראל ושקט. כי כעת אוכל להתפלל" מתוך ריצת בוקר של מויש (יצירה ששווה לקרוא) http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=4689&code=433 ב. כל העניין הזה ממש ממש דורש לקרוא את "ספקות" של החתלתול. זה כ"כ מתאים, ובכלל, זאת יצירה שכדאי מאוד לקרוא, כמו שאר יצירותיו. אז הנה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=415&code=122 [ליצירה]
- [ליצירה] רק הערה קטנה, מחוץ לדיון: פונדלי החביב, עם יומרה ואגו עצומים כשלך, כדאי שתלך ללמוד קצת א-ב בסיסי, שכן לא מכובד שאביר נעלה כמוך כותב בשגיאות כתיב. שגיאות מי יבין מנסתרות נקני. אגב, איני יכולה שלא להוות פרסומת מהלכת לעצמי, לפיכך אתה מוזמן לעיין במילון שלי וללמוד מהן שגיאות נכונות ומהן שגיאות לא נכונות. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי!! יש להם התחלות, יש להם סופים, אבל הם חסרי אמצעים. [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] כן, האתה השר הוא לא אתה, וגם האני הוא לא אני, כי אם אני הייתי אני בגלל שאתה אתה, אז אתה לא אתה ואני לא אני. לפיכך, מזה שאתה לא אתה נובע שאני אני בגלל שאתה אותה ואני בעצם לא אני. ואם היה לי אני, הייתי הורגת גם אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] ולדעתי, ב"ה הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, חתלתול! בזכותך שמתי לב לדימוי של הפרפר. ממש יפה הרעיון. ~ נפלאית - זה "לך ועליך" כמובן, ולא "לך ואליך". (וכדי להביא גאולה לעולם: מאת רחל) [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין, ב"ה אני לא שמעתי על אותו "סיפור ארוך" שגרם לך לכתוב את מה שכתבת. --- אני לא יודעת מה איתך, אבל כשאני מתווכחת כאן אני לא עושה את זה לשם הוויכוח אלא כדי לנסות להעביר את מה שנראה לי כאמיתִּי. אולי הוספתי קצת התלוצצויות בין ההתייחסויות הענייניות שלי, אולי לא אהבת את ההתלוצצויות, אבל לזה אין שום השפעה על מידת האמיתִּיות של התגובות הענייניות שלי. אני לא מוצצת מהאצבע שום תגובה. אני מנסה סה"כ להגיד את מה שיש לי להגיד. --- אני מבינה שתפסתי את הוד מעלתו ברגע הלא נכון, וזאת הרי סיבה נהדרת להשפיל ולרמוס אותי לעיני כולם. האין זאת חוצפה איומה מצדי לתפוס את כבודו ברגע הלא נכון? הרי הייתי צריכה לדעת שזה מה שמגיע למי שעושה מעשה נתעב שכזה! אז אתה מוזמן להמשיך לשפוך את קיטונך, ותודיע לי כשייגיע איזה רגע-כן-נכון, כי יש לי עוד המון השגות ענייניות. [ליצירה]
תגובות