מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה המלאה
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה הבלתי מלאה
- סנה בוער באש
- פרח שלי
- דבר אליו
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... נגעת בי... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:)) נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית... 'אבן שואבת' בלעז... [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את משחק המילים בשורה השלישית. וגם באופן כללי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם מישהי אמרה לי שהיא "שומרת על נגיעה" (ולא שומרת נגיעה) בלי קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה מתחברת לסוף: מקצה העולם ועד קצהו- נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים [ליצירה]
- [ליצירה] , '? [ליצירה]
- [ליצירה] שיר, ב"ה מי שהערכים שלו הם באמת ערכים והאמונה שלו בדבר מה היא באמת אמונה, לא יהיה קיצוני עד כדי סהרוריות ופראיות. כי מי שיש לו ערכים, חייב להיות שיהיו לו גם ערכים מתנגשים, או יותר נכון מאזנים אחד את השני. מי שהולך עם "דעתו" עד הסוף-ממש-ממש-לגמרי, מעיד בכך על זה שקיצוניותו היא לשם קיצוניות ותו לא. בכל אופן, מידת הקיצוניות של אדם לא משתנה לרוב, ולא משנה כמה צדדים הוא עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מדהים. אין מילים בפי. בואו לראות! זה פשוט מוש-לם! החריזה, המשקל, הכל עשוי כ"כ בקפידה. פשוט אין מילים. וגם התוכן פסדר. (הממ, מעניין למה החריזה והמשקל מושלמים.. טובי, לגלות להם?) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי עוד הרבה מה לאמור, פונדל. אך מפני דרכי שלום ונעם, אומר שלום (ונעם?) ואשאיר לך את המילה האחרונה. היה בטוב אתה וכל צבא אביריך! (: [ליצירה]
- [ליצירה] 104 הו, ממזי, אל תחלום אל תהיה תמים.. לא נפגש ביום ולא מן הימים. (אלא אם כן תבוא פתאום לצומת שילת, בשיא החום) אם המפגש יהיה בסוף, (מה שלא כל כך נראה לי) זה יהיה ביום לא טוב: לא יכולה לי או לא בא לי. המניין כבר נמנה והכפילות לא נחשבה אולי אתה נמנה על התגובה השבעים ושבעה? לא, כי גם אותה כתב המשורר, אבי מרב... אז אם פרס ניחומים דרשת הרי לך מה שביקשת: התגובה המאה ועשרים תהא לממזי, חברים! [ליצירה]
- [ליצירה] סופר, למה אאוץ'? זה דווקא לא כואב. מרק - יצא לך ממש מעולה, ברגע שהתחלתי לקרוא חשבתי על הספר הנ"ל.. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. (זה אומר שאני קוף?) [ליצירה]
- [ליצירה] זאת התגובה ה-87 בשרשור. י"ג תגובות נותר לגבב כדי להגיע למספר מלבב. בקרוב חגיגות המאה לשרשור וכולכם מוזמנים אליו לסור! (וסליחה על ההתערבות הממש לא שייכת, אל תדאגו - אני כבר הולכת) [ליצירה]
- [ליצירה] הי!!! ב"ה יש לי גם כמה זכויות שמורות פה: הוא הקריא לי בטלפון ואני הקלדתי! נהנהנהנה, ועוד נה. --- הי, זה שיר כ"כ יפה, כשמסתכלים עליו בהקשר הצבאי. באמת, לקחת את הצבא ולהפוך אותו ל*זה* - צריך בשביל זה המון כשרון. ובכלל, אמרת שאין לך כח ליצור בתקופה הזאת... שקרן! סתם חיפשת תירוץ כדי לא להופיע בפרגוד במוצ"שים :-P [ליצירה]
- [ליצירה] :) אני בטח אראה מטופשת אם אראה את התלהבותי מהסיפור ע"י קריאות שמחה וצהלות וצעקות התלהבות, ולכן לא אתלהב ולא אגיד כמה זה גאוני. (תנחשו בעצמכם כמה!) [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי ב"ה אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר: אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה. נו, כמה נקו-דוט? [ליצירה]
תגובות