מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... נגעת בי... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:)) נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית... 'אבן שואבת' בלעז... [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את משחק המילים בשורה השלישית. וגם באופן כללי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם מישהי אמרה לי שהיא "שומרת על נגיעה" (ולא שומרת נגיעה) בלי קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה מתחברת לסוף: מקצה העולם ועד קצהו- נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים [ליצירה]
- [ליצירה] , '? [ליצירה]
- [ליצירה] ושכחתי לציין קבל עם ועדה, שזה שיר פשוט נהדר. כאילו, פשוט אבל לא סתם :) [ליצירה]
- [ליצירה] ילדונת, פרופורציות - שמעת על זה? (בטח תצטרכי את זה לבגרות במתמטיקה). אני בטוחה שמאוד חבל לך על מה שההתמכרות שלך לאינטרנט גורמת לך להפסיד, אבל האם אפשר בכלל להשוות בין דבר כזה לבין חיים של בנאדם? לכן אמרתי, ואגיד שוב, שפוגע בי *אישית* שאנשים שמים דברים כאלה בקטגוריית "הספד". יש עוד הרבה קטגוריות שיכולות להתאים, ואם את לא רוצה נונסנס או שיר בדיחה, אפשר גם קטע, הרהור או מונולוג. עד כאן פינת ההמלצה היומית. יום נעים לך, חמדתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נעל הפרשן המגיה רחוק. ב"ה אהבתי מאוד. מעורפל וחלומי, כמה משמעויות התערבבו לי בראש כשקראתי. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכפפות מעולם לא היו. דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות! --- אבל השיר מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] אחותי רק עכשיו ראיתי את היצירה הזו. מה קרה? ואיך עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בטח הדרך קצרה ארוכה והארוכה קצרה. השירותים באמת מימין, אבל *ל*שירותים זה משמאל, כלומר הדרך לשירותים עוברת משמאל. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אם מבקשים אני חייבת למלא את תפקידי! ב"ה אין ספק שהשילוב בין הירוק-חאקי לשחור המטאלי ובין היד המאובקת, לחלקה העליון המרוח ונמשך כמו בהבזק מהירות, מעיד על הרצון לאחד בין הישן לחדש , בין הטבעיות והחיבור לאדמה הנושנים, ובין המהירות וההבזקים של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית. המוטיב של המחשת תנועה בתמונה, שבעצם לא זזה, בולט כאן מאוד. אך רואים שכל הקווים שממחישים תנועות מכוונים כלפי מטה. כמו-כן, גם היד פונה למטה. אולי בגלל כח המשיכה, בגלל שכך נח לו לאדם לחיות - לרדת למטה. לעלות זה תמיד יותר קשה. הטשטוש הקל שבקצות האצבעות, שקרובות ללמטה, מראה רק מעט מן העלטה והערפילים שמצפים למטה. גם הקווים מצד ימין שנראים כמו שבר בדף נמצאים למטה. מתחילים מהקצה, ומנסים לחלחל גם למקומות הנעלִים יותר. היד מתוארת בפירוט רב, ואינה נראית שמוטה כלפי מטה אלא זזה וחיה, בעלת אישיות. אם כי קצוות האצבעות מִטשטשות ככל שהן מתקרבות ל"למטה" האיום, שמעכיר את הכל. עד כאן להיום, תודה למאזינינו ושלום רב. [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווווו ב"ה אני אמנם משתדלת לצמצם בתגובות, אבל זה גדוווול!!! אתה חייב להכניס את זה לסדנת כתיבה הנוכחית, עיין בפורומים. ממש ממש ממש אהבתי. [ליצירה]
תגובות