מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
- איך אעלה אל אבי?
- הגשם הראשון
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה המלאה
- שבעה
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה הבלתי מלאה
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... נגעת בי... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:)) נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית... 'אבן שואבת' בלעז... [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את משחק המילים בשורה השלישית. וגם באופן כללי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם מישהי אמרה לי שהיא "שומרת על נגיעה" (ולא שומרת נגיעה) בלי קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה מתחברת לסוף: מקצה העולם ועד קצהו- נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים [ליצירה]
- [ליצירה] , '? [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי ב"ה דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נעל הפרשן המגיה רחוק. ב"ה אהבתי מאוד. מעורפל וחלומי, כמה משמעויות התערבבו לי בראש כשקראתי. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ציירת את זה כבר לפני איזה שנה שנתיים? בכל מקרה, כבר אמרתי לך שזה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] אסתריקה - ב"ה אולי לא הובנתצי היטב. כוונתי היתה שההפחתה בהצללה היא מה שעושה את זה כך. את צודקת שזה יוצר מרחק בין הקרוב לרחוק, וזה טוב, אבל בנוסף לזה, אם תסתכלי טוב תראי שהחלק העליון, בעיקר החלק העליון של החלק העליון, נראה קצת כמו משטח ולא כמו הר. כדי להוסיף לתלת מימדיות הייתי מציעה להוסיף קצת קווים שמתארים את הצד של ההר, ולא רק את ה"משטח" הקדמי, כמו שיש בחלקים אחרים של הציור. זה נראה קצת, בחלקים העליונית עם הקו מתאחר, כאילו זה הר חתוך - יש צד תלת מימדי של ההר, ומהצד השני הוא פשוט חתוך ישר ישר ומאונך לקרקע. כאילו אם עולים בעיניים בתמונה, ורוצים לרדת למאחורה של ההר שרואים בתמונה, אין לאן לרדת, זה נראה כאילו פשוט חתוך שם. זה כנראה מה שהפריע לי. וגם המפל, נראה כאילו הוא מגיע משומקום וזורם ישר. קודם כל, תחילת הנביעה היא לא ישרה, אלא פורצת קדימה ואז נופלת למטה, בקצת מעוגלות כזאת, כשכל הזמן מתחזקת הנטיה של המים ללמטה ופוחתת הנטיה קדימה עד שזה נעשה קו ישר, וגם בקו הישר שזה נעשה אח"כ, יש קצת התזות והתעקמויות. אולי אני נשמעת יותר מדי ביקורתית, אבל באמת באמת כוונתי לדברים קטנים, שאולי רק אני שמה לב אליהם, ובכלל - התמונה מדהימה. אני מעירה הערות כאלה על צ'ופצ'יקים קטנים שהפריעו לי, רק כשאני רואה שהרמה של הציור גבוהה ויש למה לצפות מהיוצר.. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ! ב"ה כמו כל תגובה שלי זה חייב להתחיל בהערות לשוניות: שיר - סלנג ולא סלנג'. שימי לב להגיה: הגרש ששמת שם הורס הכל. מתקרבת - במקום להסתבך עם השורוק של "ישרות", פשוט אמרי "יושר".. זה נהיר יותר, שמיש יותר ותקין יותר. --- ועכשיו לעניין: למען האמת לא התכוונתי להגיב בכלל, אבל מה שזה עם הנמשים אמר בדיחתו הקצרה, הפריע לי. (אוי לא, אני הולכת להסתכן עכשיו בוויכוח ארוך ורב מימדים עם ההוא עם הנמשים.. טוב, חייבים לקחת את הסיכון): "אני לא רואה חוסר לגיטימיות באמירה שמייחסת את הדרך הנכונה ביותר לאחת מן הדרכים." "נכון ביותר" זה עניין אובייקטיבי. מה שנכון לי לא נכון לך. כמובן שיש דברים לא נכונים, אבל בגדר הנכון יש הרבה מקום לנטיות לכאן או לשם, בהתאם לאדם, ואני חושבת שזה הכרחי. [ליצירה]
- [ליצירה] יהודית, פשוט מאוד: ב"ה זה לא בדורנו, זה בדור הבא. (הכותב הינו עולל בן 14). [ליצירה]
- [ליצירה] יששששששששש! יצירה של החתלתול! לא יכולתי להתאפק מלצעוק. עכשיו אני הולכת לקרוא את היצירה. ביי. [ליצירה]
- [ליצירה] נההה... ב"ה בלי להסתכל אפילו על זה שזה חוצפה מצד ילד, הסוף של מתקרבת פשוט יותר מתאים, אין מה לאמור. אם לוקחים את הסוף של ילד זה הורס את כל האפקט זלדה. לא תעשה כלאיים בין זלדה לרחל! חוצמיזה שגם מבחינה פנימית יותר אהבתי את הסוף של מתקרבת. של ילד גם לא נשמע לי מתאים, וגם פחות קוסם לי במשמעויות הטמונות בו. וגם חצוף, שלא לדבר על זה בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל הרי יש הרבה מרקים בעולם. לפיכך, למען הסר סםפק, צריך היית לכתוב מרק שיינקמן, ואף מספר ת"ז - כי מי יודע, אולי יש עוד מרק שיינקמן. יצירה נהדרת, אין מילים במקלדתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו. כמה מהמם. מהמם = גורם לאנשים להיות המומים. שלא תבינו לא נכון. אבל זה גם נורא יפה כזה. מעבר לכל החושך שאתה מנסה להראות נרקם לו משהו מופלא: תינוק מתבוסס בדמיו = מי שזה עתה נולד, וטרם נרחץ. "מלאך המוות בראשו עם מטהו מכה" - המדרש אומר שכשנולד תינוק, איזה מלאך מכה אותו, כאפה בפה וכאפה ברגל, או בסנטר. בקיצור, מכה אותו. ערפל כחומה סוכך על האור - כן, לאשה שיולדת קשה מאוד בזמן הלידה, אפילו אומרים שאשה יולדת מקריבה קרבן כי יתכן שהיא נשבעה איזה משו לא טוב כשהיא היתה באמצע הלידה. אבל הערפל סוכך על האור, ז"א שיש אור! זאת לידה של חיים חדשים! אנשים במדים מנסים לעזור - אלה כמובן הרופאים והאחיות. איש במדים לקח בבשורה את לבה - הרופא, הלבוש במדי לבן מלאכיים כאלה, מבשר לה את הבשורה: "זאת בת". ולבה קופץ לשמים מרוב אושר. והמלה "אבא", שחוזרת על עצמה בסוף היצירה - היא כמובן המילה הראשונה שלומד התינוק הטרי להגות. מתוארת פה, כמו שאתם רואים, סצינה של לידה ושל חיים. זה קשה, כמובן, אך בסופו של דבר זה טוב. כנראה שהעם שלנו נמצא במן תהליך שכזה. והבעיה היחידה היא: "איש קטוע יד מנסה לזעוק לעזרה" - לפעמים אין לנו יד, אנחנו יותר מדי חושבים ופחות מדי עושים, ואז באמת קשה לצאת מתוך האפלה. [ליצירה]
תגובות