ריח האדמה הדשנה, הרעננה, והשלווה האינסופית הכחולה של השמים משגעים אותי. משהו מתערבל בתוכי. סוער, משתוקק, כמהַ. רוצָה לחזור לעצמי. מנסה להתכרבל בחיקם של אמא אדמה ואבא שבשמים, אך לשווא.
יודעת שיש רק דרך אחת להיות בשניהם.
כואב.
איך שבשורה אחת אומרים מה שבמונולוגים שלמים אני לא מצליח.
"רק דרך אחד להיות בשניהם..."
למרות שישנה דרך אחרת...
לחיות באדמה... במדינה...
ובשמיים... בתפילה...
א"י תו"י וע"י...
הא....
אידיאלים.....
יפה.
על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת. את בוודאי חיה יותר ממי שעובר באדישות על החיים וכל מה שיש לו זה הבלי הבלים. אולי בגלל זה את נאלצת לסבול מחיי יתר. But I could have told you Vincent
This world was never meant for one as
beautiful as you. שתזכי להרבה שמחה!
[ליצירה]
אאוץ'.
כואב.
איך שבשורה אחת אומרים מה שבמונולוגים שלמים אני לא מצליח.
"רק דרך אחד להיות בשניהם..."
למרות שישנה דרך אחרת...
לחיות באדמה... במדינה...
ובשמיים... בתפילה...
א"י תו"י וע"י...
הא....
אידיאלים.....
יפה.
[ליצירה]
בס"ד
על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת. את בוודאי חיה יותר ממי שעובר באדישות על החיים וכל מה שיש לו זה הבלי הבלים. אולי בגלל זה את נאלצת לסבול מחיי יתר. But I could have told you Vincent
This world was never meant for one as
beautiful as you. שתזכי להרבה שמחה!
[ליצירה]
[ליצירה]
אורי,
הפניה לשורה מדוייקת
תוכל לדרוש לאחר מספור השורות.
זו כלל לא עבודה מרתקת
אם תנסה לעשותה - תכנס לצרות..
רו - הבל לא התכוון לעיכול
אם כבר - לאיכול, אשר בא' נכתב
ומאיפה את יודעת את שמו הפרטי
ורומזת עליו בתחילת חודש אב?
[ליצירה]
נושא:
אמרת כך:
"לכן צריך לבחון כל סיפור ושיר גם דרך המשקפיים האובייקטיביות
(של המבקר), בקריאה שניה. קריאה ראשונה ספונטנית - שניה
ביקורתית.
זאת לא הערה ביקורתית כלפי כל מאן דהו. אין אדם שפטור מהמקסם
הרגשי הזה (ואני בכללם): אבל רק מעטים מצליחים להתעלות עליו."
יש לי הסתייגות קטנה. לדעתי, יצירה (ספרות וכל סוג אחר של אמנות), מנסה להעביר הרגשה בעזרת כלים כלשהם. הקריאה הראשונה צריכה להיות ספונטנית. הקריאה השניה ביקורתית. אבל הקריאה השניה לא צריכה לנסות להראות שמה שהרגשת בראשונה זה סתם רמאות, מניפולציה רגשית, ואסור לך 'ליפול בפח' של הדבר האיום והנורא הזה. להפך. בקריאה הראשונה הרגשות עוברים או לא עוברים דרך היצירה באופן פחות מודע, והקריאה השניה, הביקורתית, צריכה לנסות להעביר את זה למודעות, ובה צריך להסביר מה ביצירה גרם לכל הרגשה. אם הרגשתי הזדהות, אילו כלים ספרותיים גרמו לי להרגיש את זה? אם השתעממתי ולא הצלחתי לקרוא את הסיפור עד הסוף, מאילו דברים באופן הכתיבה זה נובע? כלומר, הקריאה השניה לא מנסה לסתור את הראשונה אלא להבין אותה ולנתח אותה דרך הכלים של הספרות, או כל אמנות אחרת. אני לא חושבת ששייך בכלל לדבר פה על מניפולציות רגשיות. אין שום דבר לא בסדר בהעברת רגש בסיפור, או קטע, או מה שלא יהיה. חבל שאתה חושב שהתחברות לרגש היא דרגה נמוכה שצריך להתעלות מעליה.
[ליצירה]
בלה בלה בלה
ב"ה
שיר, אני מצטערת שהאשמתי אותך בהאשמות שווא.
ואם זה כ"כ מציק לך, התיקונים, אני אשתדל לא לתקן אותך (אבל זה לא אומר שאני לא אתקן אחרים כמובן!).
ולעניין:
מה שנאמרתי בהודעה הארוכה שלי זה בעצם שלטענה של המנומשים, הטוענת שיושר זה יותר מעשה מסויים וישרות זה יותר כללי, אין כל שחר, ואף ניסיתי להוכיח זאת ע"ע דוגמאות לשוניות מקבילות, שבטח ממש לא מעניין אותך לדעת אותן אז לא אנסה לתרגם אותן לשפת "לא מחוננים ולא בוגרי תרבות" או מה שלא יהיה.
[ליצירה]
יוווווווווו
ב"ה
אני אמנם משתדלת לצמצם בתגובות, אבל זה גדוווול!!! אתה חייב להכניס את זה לסדנת כתיבה הנוכחית, עיין בפורומים. ממש ממש ממש אהבתי.
[ליצירה]
[ליצירה]
הו, נהדר!
אם תפרצי עוד כמה גבולות, תוכלי להיות מתומן, או אפילו מצולע בן 23 צלעות, אם את רוצה. ואם תמשיכי ככה, תצליחי לשאוף לעיגול, כי מצולע משוכלל שמספר צלעותיו שואף לאינסוף הוא כבר ממש כמעט עיגול!
תגובות