מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
[ליצירה]
המממ...
הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:))
נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית...
'אבן שואבת' בלעז...
[ליצירה]
סופיתי
ב"ה
אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר:
אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה.
נו, כמה נקו-דוט?
[ליצירה]
הי!!!
ב"ה
יש לי גם כמה זכויות שמורות פה: הוא הקריא לי בטלפון ואני הקלדתי! נהנהנהנה, ועוד נה.
---
הי, זה שיר כ"כ יפה, כשמסתכלים עליו בהקשר הצבאי. באמת, לקחת את הצבא ולהפוך אותו ל*זה* - צריך בשביל זה המון כשרון. ובכלל, אמרת שאין לך כח ליצור בתקופה הזאת... שקרן! סתם חיפשת תירוץ כדי לא להופיע בפרגוד במוצ"שים :-P
[ליצירה]
מממ... גמכן טעים.
ב"ה
זה מאוד שונה מהקודם. מאוווד. הרגשה אחרת בכלל. לזכותו של הנוכחי יאמר שהוא יותר סוער, לודעת אם זאת המילה, ויש יותר זרימה וקישור בין השורות. לא ששם אין, פשוט השיר ההוא יותר משרה אווירה בצורה מדהימה, וזה יותר מכניס את הקורא לתוך איזשהו פיתול מעניין.
הה, עלי והצליחי. אם לא יוצאים לי שירים בזמן האחרון, אני יכולה לפחות להטפל לשירים של אחרים ולפלסף קצת, כנחמה.
[ליצירה]
פונדלה מורטה...
פונדל, הייתי מציעה שתמחק את היצירות שלך, אתה קולח גם בלעדיהן וכל המוסיף גורע.
ולך להתקלח, זה יעזור לך להיות יותר קולח, ותשטוף טוב את הפה.
הקורא, כידוע, אינטליגנט, אז תפסיק לחזור על הטיעון הזה בכל תגובה ותשאיר לו קצת מקום למחשבה. (ואל תכנס לו לפה, מסריח שם).
אגב, פונדל, האם פיצול האישיות שלך הוא כרוני או שאתה סתם נהנה לדבר על עצמך בגוף שלישי?
ועוד משהו קטן לסיום: האגודה להגנה על שמואלים ירושלמים שוקלת לצרף אותך כמותג בכיר באגודה. קבל זאת כמחמאה.
--
אנוכך - את משהו משהו, כהרגלך.
[ליצירה]
מה?
להקפיץ את הסיפור החמוד הזה? איזה סיפור חמוד?! כמעט חטפתי התקף לב מחדש בכל שורה. נראה לי שנלחצתי כמו אמא של המספר בערך.
איזה יופי זה, הלוואי שגם אני הייתי יכולה לא להתקבל על הדעת.
[ליצירה]
באיזה ספר זה יצחק וכו'?
ב"ה
יש לי כלמיני ספרים של קילשון, ואני קוראת אותו מאווווד, אבל למה לא עלה לי שום קטע עם יצחק כאסוציאציה? אתם יכולים להפנות אותי בקשה?
[ליצירה]
טוב, אם מבקשים אני חייבת למלא את תפקידי!
ב"ה
אין ספק שהשילוב בין הירוק-חאקי לשחור המטאלי ובין היד המאובקת, לחלקה העליון המרוח ונמשך כמו בהבזק מהירות, מעיד על הרצון לאחד בין הישן לחדש , בין הטבעיות והחיבור לאדמה הנושנים, ובין המהירות וההבזקים של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית.
המוטיב של המחשת תנועה בתמונה, שבעצם לא זזה, בולט כאן מאוד. אך רואים שכל הקווים שממחישים תנועות מכוונים כלפי מטה. כמו-כן, גם היד פונה למטה. אולי בגלל כח המשיכה, בגלל שכך נח לו לאדם לחיות - לרדת למטה. לעלות זה תמיד יותר קשה. הטשטוש הקל שבקצות האצבעות, שקרובות ללמטה, מראה רק מעט מן העלטה והערפילים שמצפים למטה. גם הקווים מצד ימין שנראים כמו שבר בדף נמצאים למטה. מתחילים מהקצה, ומנסים לחלחל גם למקומות הנעלִים יותר.
היד מתוארת בפירוט רב, ואינה נראית שמוטה כלפי מטה אלא זזה וחיה, בעלת אישיות. אם כי קצוות האצבעות מִטשטשות ככל שהן מתקרבות ל"למטה" האיום, שמעכיר את הכל.
עד כאן להיום, תודה למאזינינו ושלום רב.
[ליצירה]
הרי לך מחמאה:
ב"ה
זה אחלה ספר לילדים, לפי השירים מתוכו שפרסמת פה. (וגם השם שנונהדר). אם היו לי ילדים הייתי אפילו שואלת איפה משיגים אותו. אבל אני עוד ילדה.
תגובות