מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
[ליצירה]
המממ...
הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:))
נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית...
'אבן שואבת' בלעז...
[ליצירה]
אויש, משו.
ב"ה
זה בא עם הזמן. כמו שאמר אחי להורי בילדותו - כשתהיו קטנים תבינו...
בעניינים כאלה יש גאות ושפל, ויש סיכוי רב כי עוד תזכי להיות קטנה (:. אבל אין ספק שאת גדולה, גדולה!
[ליצירה]
:)
אני בטח אראה מטופשת אם אראה את התלהבותי מהסיפור ע"י קריאות שמחה וצהלות וצעקות התלהבות, ולכן לא אתלהב ולא אגיד כמה זה גאוני.
(תנחשו בעצמכם כמה!)
[ליצירה]
[ליצירה]
.
איזה יופי! אהבתי את הקטע עם היאיר עוד היאיר.
[ליצירה]
נו באמת,
ב"ה
אני זוכרת את הפעם ההיא (שהיא, אגב, לא נחשבת לפעם שבה לא מצצתי הסברים מהאצבע - הפעם ההיא התחילה מצדי לפחות בתור הגבה לא רצינית בעליל, ולכן גם המשכתי בקו שלי, וד"ל, וגם אתה שיתפת פעולה - אגב. אולי כי לא היה לך "רגע לא נכון" באותו רגע), ולא זכור לי שום התפרצות גועל נפש שכזאת מהפעם הקודמת. אם אמרתי הפעם או בפעם הקודמת משו שפגע בך, זה היה רק בצחוק ולא התכוונתי לפגוע באף אחד, בניגוד לאנשים מסויימים כאן שחושבים שתירוץ של מצברוח רגעי שלהם הוא תירוץ מספיק טוב כדי ללכלך על בנאדם דברים חסרי שחר בפומבי.
אם הייתי יודעת שעוד אנשים יקראו את מה שאני כותבת (ויתעניינו בו), אולי הייתי מכניסה את התייחסותי העניינית, אבל היות שאני יודעת שזה מיועד בעיקר לעיניך - אין בי שום רצון לספק לך עוד סיבות ליריקה.
לילה טוב.
[ליצירה]
וואוו. כמה מהמם.
מהמם = גורם לאנשים להיות המומים. שלא תבינו לא נכון.
אבל זה גם נורא יפה כזה. מעבר לכל החושך שאתה מנסה להראות נרקם לו משהו מופלא:
תינוק מתבוסס בדמיו = מי שזה עתה נולד, וטרם נרחץ.
"מלאך המוות בראשו עם מטהו מכה" - המדרש אומר שכשנולד תינוק, איזה מלאך מכה אותו, כאפה בפה וכאפה ברגל, או בסנטר. בקיצור, מכה אותו.
ערפל כחומה סוכך על האור - כן, לאשה שיולדת קשה מאוד בזמן הלידה, אפילו אומרים שאשה יולדת מקריבה קרבן כי יתכן שהיא נשבעה איזה משו לא טוב כשהיא היתה באמצע הלידה. אבל הערפל סוכך על האור, ז"א שיש אור! זאת לידה של חיים חדשים!
אנשים במדים מנסים לעזור - אלה כמובן הרופאים והאחיות.
איש במדים לקח בבשורה את לבה - הרופא, הלבוש במדי לבן מלאכיים כאלה, מבשר לה את הבשורה: "זאת בת". ולבה קופץ לשמים מרוב אושר.
והמלה "אבא", שחוזרת על עצמה בסוף היצירה - היא כמובן המילה הראשונה שלומד התינוק הטרי להגות.
מתוארת פה, כמו שאתם רואים, סצינה של לידה ושל חיים. זה קשה, כמובן, אך בסופו של דבר זה טוב. כנראה שהעם שלנו נמצא במן תהליך שכזה. והבעיה היחידה היא:
"איש קטוע יד מנסה לזעוק לעזרה" - לפעמים אין לנו יד, אנחנו יותר מדי חושבים ופחות מדי עושים, ואז באמת קשה לצאת מתוך האפלה.
[ליצירה]
אבל הרי יש הרבה מרקים בעולם.
לפיכך, למען הסר סםפק, צריך היית לכתוב מרק שיינקמן, ואף מספר ת"ז - כי מי יודע, אולי יש עוד מרק שיינקמן.
יצירה נהדרת, אין מילים במקלדתי.
תגובות