מקצה העולם עד קצהו
נמשך,
גם אם צפון היטב.
כמו יין עליו
חשמל נִסך
והוא שיכור
לא רואה דרכו.
רק היא רואה דרכו,
דרכה.
וכשנוצר המגע,
שום כח יותר לא יפריד.
כי בעצם
היתה זו תמיד
נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... נגעת בי... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הייתי מרחיב את המשל מעולם הפיזיקה קצת יותר... אולי זה יראה קצת יותר חנווני...:)) נראה כמו פירוש של ר' נתן לפיזיקה מודרנית... 'אבן שואבת' בלעז... [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את משחק המילים בשורה השלישית. וגם באופן כללי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם מישהי אמרה לי שהיא "שומרת על נגיעה" (ולא שומרת נגיעה) בלי קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, עמוק! בתחילה הייתי בטוח שמדובר במגנט עצמו וביחס בינו לבין סיכת המגנט ובעצם, עד הסוף אני לא בטוח איפה נגמר המשל ומתחיל הנמשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מעניינת [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה מתחברת לסוף: מקצה העולם ועד קצהו- נשמה אחת שהושמה בשני גופים שונים [ליצירה]
- [ליצירה] , '? [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא חמוד מאוד! בוא הנה חתלתולי! --- הבעיה היחידה ביצירה הזו היא שהעלבת את ויקטור. תעשה לי טובה, שום סדרות אינסופיות לא יכולות לזרוק ויקטורים! ויקטור, בהגדרתו, הוא יצור מתמטי חמוד בעל גודל וכיוון וראש וזנב ואישיות משל עצמו! הוא יודע לזוז לבד, לא צריך לזרוק אותו. ו*כן* חשוב הגודל שלו. חשוב גם הגודל וגם הכיוון, אלה הרי המאפיינים שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה דיון מרתק. הה. כמה כיף להקפיץ דברים ממעמקי תהום הנשיה. דיון חביב היה פה על אודות המתמטיקה והשנאה, איך פספסתי. אין ספק שלמתמטיקה צריך דמיון. ולא רק בציור ויקטורים (אני עושה אותם עם ראש מחייך וזנב מסולסל). אצלי המחברות בכל המקצועות מלאות ציורים, שרבוטים וקשקושים למיניהם. במחברת מתמטיקה יש לי ציורי טבע דומם, במחברת תנ"ך יש לי טיוטא של איזה שיר ובמחברת גמרא יש לי סרטוט של טנגנס עם ניסוח כללי של מיקום האסימפטוטות שלו. בכל שיעור נחמד לעסוק בנושא שאינו נושא השיעור. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, מגניב, טוב שאמרת. זה ידוע שהוא גאון. גמני לא הייתי שמה לב שטובי אור נטובי זה טו בי אור נוט טו בי אם סו לא היתה אומרת לי שטובי אמר לה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות! --- אבל השיר מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, האתה השר הוא לא אתה, וגם האני הוא לא אני, כי אם אני הייתי אני בגלל שאתה אתה, אז אתה לא אתה ואני לא אני. לפיכך, מזה שאתה לא אתה נובע שאני אני בגלל שאתה אותה ואני בעצם לא אני. ואם היה לי אני, הייתי הורגת גם אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] . שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו.. שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך). [ליצירה]
- [ליצירה] אופס! הודעתי לי נפלטה לפני סיום הכנתה ואף לפני התחלתה אבוי, האצבע נשמטה! נלחץ לי אנטר, המקש בלי שום בושה, ללא חשש.. וכך הבעיה פתורה והתשובה היא כה ברורה: את כפילותה של רו נזנח ואת הודעתי אשלח. תשעים ותשעה היא תהא ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה. ולשאלתה הקטנה של הרו: איכול הוא שריפה, בעירה. כך כתוב במילון. כך אמרו באבן שושן הגדול, הנורא! [ליצירה]
- [ליצירה] איי.. ב"ה ושוב אני קוראת את זה, כי זה סיפור שטוב לקרוא מדי פעם. ואני מתחילה להגיע למסקנה שיש משו בדבריו של מויש. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת צילום יפה היופי זה לא רק לצלם בזווית הנכונה אלא גם לצלם את המקום הנכון, ואתה עושה את זה מעולה. [ליצירה]
תגובות