נער. צעיר וחי, רענן ומלא מרץ. זאב יטרוף. יחלק שלל. לבו מלא עד פיצוץ.
ואני - כורע, רובץ כארי. מי יקימני... אז איך, איך אעלה אל אבי, והנער שבי איננו איתי? איך אעלה אליו מן הבור הזה אם עוד לא הספקתי להיות נער, וכבר תשו כל כוחותי ולבי התייבש?
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה.. אבל אם אינני טועה, מישי, את הרעיון הזה אמר איזה רב... נדמה לי הרבי מפשיסחא... אבל אני לא בטוחה. ייתכן מאוד, כמובן, שחשבת על זה לגמרי בעצמך וכיוונת לדעת גדולים ((:. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ, תודה, מתקרבת. ב"ה לעניות דעתי חשבתי על זה לגמרי בעצמי, קצת בהשראת המנגינה הנפלאה שאהרון רזאל חיבר לפסוק הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] רק פצחתי את הפה והנה עוד יצירתנכית יפה! שימוש יפה מאוד במינוחים!! רק אני צריך לקרוא את זה עודפעם ככה בעיון כדי להבין מה המסר והכוונה... [לא אמרתי כבר שאי אפשר להבין כשכותבים קצר?? :-))] [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מוצלח! יפה, מישי, אהבתי את הרעיון, ובמיוחד את השימוש במונחים בשביל ההמחשה :-) לא הייתי מתפלא אם הייתי שומע את זה בתור איזה פירוש חסידי, וכמובן שזה מצויין גם בתור מה שזה! ממש יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מישי.. זה ממש ממש יפה. מאד הזדהיתי. אהבתי גם את החמקמקות בזהות הנער- בהתחלה הוא זיכרון רחוק, ואחר כך מישהו שמעולם לא הגיע. בקיצור- יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו יפה , "עשה" לי משהו .... תודה , וחג שמח . [ליצירה]
- [ליצירה] ... אז יפה מאוד מצידך (:. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מאוד אמיתי, בעיני. שימוש יפה בפסוק... [ליצירה]
- [ליצירה] כבר אמרתי לך שאתה כותב טוב, ב"ה אז לא נותר לי אלא לאחל לך שתפרסם פה בתדירות גבוהה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ציפציפ נודד ב"ה אתה ומויש בדיוק אותו דבר. אתם לא מבינים שאי אפשר ללמד מישו להיות אדם שמח בלהגיד לו "תקשיב, אל תכתוב כזה עצוב, טוב? זה מ'זה חבל על הכשרון שלך". קודם כל, רוב הדברים היפים הם עצובים, יען כי כתיבה היא דרך נפוצה להביע עצב. שמחה, לרוב, מובעת בדרכים אחרות - ריקוד, שירה בקולי קולות, וכדו'. אם תקרא את היצירות של עצמך תשים לב שגם הן לא שמחות במיוחד. רגע, אמרתי "קודם כל", אז אני אמורה להגיד עכשיו "שנית". המממ... טוב: שנית, הכתיבה דווקא עוזרת להוציא את העצב ולהתמודד איתו, הלא כן? אם אתה מבקש ממישו לא לכתוב על משו אתה בעצם מבקש ממנו לכלוא את עצמו, וזה בלתי אפשרי בעליל. הא לך. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום! ברוכה הבאה רבקה! איזה יופי שאת פה, ואיזה יופי של שיר. יהי רצון שתפרי ותנבעי ותביעי את נביעותיך ב*צורה* כלשהי, כדי שגם אנחנו נהנה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכפפות מעולם לא היו. דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ... טעים. ב"ה פשוט תענוג לעיניים. גם יפה וממושקל ומחורז היטב, וגם לא גורע כלום מהתוכן. וגם סתם כזה שנעים לקרוא. אהבתי במיוחד את הבית הראשון והאחרון, אם כי האמצא הוסיף אווירה. [ליצירה]
- [ליצירה] אורי, הפניה לשורה מדוייקת תוכל לדרוש לאחר מספור השורות. זו כלל לא עבודה מרתקת אם תנסה לעשותה - תכנס לצרות.. רו - הבל לא התכוון לעיכול אם כבר - לאיכול, אשר בא' נכתב ומאיפה את יודעת את שמו הפרטי ורומזת עליו בתחילת חודש אב? [ליצירה]
- [ליצירה] ומה אני עשיתי!??! ב"ה חגית מותק, אני מבקשת לא להשחיל את שמי לדיון שלא השתתפתי בו בכלל!!! "ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים" !?!? מה את מנסה להביע? אני הייתי פה בכלל? אני שאלתי משהו על שיר השירים?! את הסברת *לי* משהו!?!? מהההה?! קודם כל אני רוצה לטהר את שמי. ושנית, אם כבר הזכרת את שמי, אז אולי אני אגיב בכ"ז: באופן כללי אני מסכימה עם כל מילה של ממזי, ובאופן ברטני אני חושבת שהטיעון של חגית מגוחך ולא לעניין בכלל. "אבל מה אתם רוצים ממנו?! זו התחושה שלו כשהוא כותב- יש לכם בעלות על רגשותיו ותחושותיו? לא נראה לכם- אל תקראו אותו וזהו." ממש לא מפריעה לי התחושה שלו כשהוא כותב, כל בנאדם חש כלמיני דברים במצבים מסויימים, אבל יש דברים שלא צריך לחשוף בציבור. אל תקראו אותו וזהו זה לא פתרון, כי כדי לדעת מעתה ואילך לא לקרוא אותו, יש הכרח להחשף לפחות לדבר אחד כזה מפרי עטו, ואחרי ההחשפות הנזק כבר נעשה. אבל לגמרי לא שייך לטעון אי בעלות על רגשותיו, כי אף אחד כאן לא טען בעלות על רגשותיו של הכותב. חגית, לפעמים נדמה לי שאת כ"כ נהנת להתווכח, ואת קצת מאבדת את עצמך. מה שצרם לי זה היהירות המוגזמת שלך והנסיון לעקוץ על כל צעד ושעל. אפשר להתווכח גם אחרת. ואני לא חושבת שאחרי כ"כ הרבה לעג ועקיצות בעניינים שלא תמיד קשורים לוויכוח - כמו צבא למשל, או התעללות בשנינות שממזי אמר - אחרי זה אני לא חושבת שמה שיתקן את האווירה זה לזרוק איזה "ממזי, את יודע שאני מתה עליך". כל הצורה של ההתכתשות האובססיבית שלך עשתה לי קצת רע. וגם היצירה עשתה לי קצת רע, אז בכלל, עכשיו רע לי שני קצתים. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי ב"ה דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, ליאורה, איך עשית דבר כזה?! אני מאוד כועשת, מה זה כועשת - עוד רגע מתפוצצת! והכל כמובן ברוח טובה ובקלילות. אל דאגה, אני אתגבר על כך שאני מופיעה לעיני כל בעמוד הראשי של צורה. [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי ב"ה אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר: אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה. נו, כמה נקו-דוט? [ליצירה]
תגובות