נער. צעיר וחי, רענן ומלא מרץ. זאב יטרוף. יחלק שלל. לבו מלא עד פיצוץ.
ואני - כורע, רובץ כארי. מי יקימני... אז איך, איך אעלה אל אבי, והנער שבי איננו איתי? איך אעלה אליו מן הבור הזה אם עוד לא הספקתי להיות נער, וכבר תשו כל כוחותי ולבי התייבש?
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה.. אבל אם אינני טועה, מישי, את הרעיון הזה אמר איזה רב... נדמה לי הרבי מפשיסחא... אבל אני לא בטוחה. ייתכן מאוד, כמובן, שחשבת על זה לגמרי בעצמך וכיוונת לדעת גדולים ((:. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ, תודה, מתקרבת. ב"ה לעניות דעתי חשבתי על זה לגמרי בעצמי, קצת בהשראת המנגינה הנפלאה שאהרון רזאל חיבר לפסוק הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] רק פצחתי את הפה והנה עוד יצירתנכית יפה! שימוש יפה מאוד במינוחים!! רק אני צריך לקרוא את זה עודפעם ככה בעיון כדי להבין מה המסר והכוונה... [לא אמרתי כבר שאי אפשר להבין כשכותבים קצר?? :-))] [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מוצלח! יפה, מישי, אהבתי את הרעיון, ובמיוחד את השימוש במונחים בשביל ההמחשה :-) לא הייתי מתפלא אם הייתי שומע את זה בתור איזה פירוש חסידי, וכמובן שזה מצויין גם בתור מה שזה! ממש יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מישי.. זה ממש ממש יפה. מאד הזדהיתי. אהבתי גם את החמקמקות בזהות הנער- בהתחלה הוא זיכרון רחוק, ואחר כך מישהו שמעולם לא הגיע. בקיצור- יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו יפה , "עשה" לי משהו .... תודה , וחג שמח . [ליצירה]
- [ליצירה] ... אז יפה מאוד מצידך (:. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מאוד אמיתי, בעיני. שימוש יפה בפסוק... [ליצירה]
- [ליצירה] "קול תורה מבין עיניך" - שורה גאונית. שאר השורות - גם הן מוצלחות. והמכלול מתאר את תמונת התפילה הזו בצורה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] עד שתחפץ! עד שתחפץ! יקירתי, עוררי את האהבה עד שתחפץ! זה היה אחד האדמברוכים המוצלחים יותר בפורום!! אבל עכשיו ממזי חייל, אז אין אדמברוכים מוצלחים. ואחתוש עסוקה, אז אין אדמברוכים בכלל. אוף :( ~~~~~~~~ ואלה היו 60 שניות של נוסטלגיה. ~~~~~~~~ בַּחַלּוֹנַי - למה לא חלונותי? קוֹלֵך - שכחת פה חלק מהניקוד. יָרֵאתִי - גם פה לא ניקדת. מַרְאֵךְ - כנ"ל. בְּסֵתֶר - כנלנ"ל. תָּסֵר - כנלנליי"ם מֵאוֹר - נעל, הכל בסדר איתך? הַדֵּק - אני מתחילה לדאוג. בְּבֵיתִי - אני לא מאמינה... נעל לא מנקד... עַכְשָׁו - איפה ה-י', איפה?!? ------ עד כאן פינת ההערות המעצבנות של מישי. אני יודעת שהערות כאלה זה לפרטי, אבל זה פשוט זועק: נעל לא מנקד? היהפוך יאיר את נעליו ונמר חברבורותיו? -------- ועכשיו על השיר: נשמע טוב, לא רע כלל. כרגיל, השנינוֹת חביבות למדי. ~~~~~~~~~~~ אין לקחת באופן אישי דבר וחצי דבר מכל הנאמר בהודעה זו, מלבד הדברים הטובים. [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמוני. אני מומחית לענייני שלמות :-P [ליצירה]
- [ליצירה] אני מאוד אוהבת את זה. השחור-לבן, הטשטוש הקל מאחור, ואיך שהיא מסתובבת אלינו - כ"כ עושה הרגשה חמקמה של איזו ילדות נשכחת. איזה מותק הילדה הזאת, תמסרי לה נשיקה ממני. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ולדעתי, ב"ה הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע. [ליצירה]
- [ליצירה] זר בתוכןם, רק עכשיו ראיתי את העיוות שעשית לתוכי... מה, אתה מנסה להתחרות איתי בעיוותי-ציורים-של-נשמת? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה, שומדבר שכתוב יפה זה בעצם מן תחושה כזו שעוברת. (ללא כל שיפוט - האם זה טוב או לא טוב לכתוב יפה כלום). [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מאמינההההההה :( זה כ"כ מדוייק. פשוט תיאור מדהים. --- מדליקה נר לזכרו, וגם לזכר המוטורולה טיימפורט שלי, ז"ל. סיפורו מפורט בפורום דיבורי עלמא, בשרשור "תפילה לשלום", או משו בסגנון. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אם מבקשים אני חייבת למלא את תפקידי! ב"ה אין ספק שהשילוב בין הירוק-חאקי לשחור המטאלי ובין היד המאובקת, לחלקה העליון המרוח ונמשך כמו בהבזק מהירות, מעיד על הרצון לאחד בין הישן לחדש , בין הטבעיות והחיבור לאדמה הנושנים, ובין המהירות וההבזקים של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית. המוטיב של המחשת תנועה בתמונה, שבעצם לא זזה, בולט כאן מאוד. אך רואים שכל הקווים שממחישים תנועות מכוונים כלפי מטה. כמו-כן, גם היד פונה למטה. אולי בגלל כח המשיכה, בגלל שכך נח לו לאדם לחיות - לרדת למטה. לעלות זה תמיד יותר קשה. הטשטוש הקל שבקצות האצבעות, שקרובות ללמטה, מראה רק מעט מן העלטה והערפילים שמצפים למטה. גם הקווים מצד ימין שנראים כמו שבר בדף נמצאים למטה. מתחילים מהקצה, ומנסים לחלחל גם למקומות הנעלִים יותר. היד מתוארת בפירוט רב, ואינה נראית שמוטה כלפי מטה אלא זזה וחיה, בעלת אישיות. אם כי קצוות האצבעות מִטשטשות ככל שהן מתקרבות ל"למטה" האיום, שמעכיר את הכל. עד כאן להיום, תודה למאזינינו ושלום רב. [ליצירה]
- [ליצירה] . שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו.. שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך). [ליצירה]
תגובות