[ליצירה]
שיר,
ב"ה
מי שהערכים שלו הם באמת ערכים והאמונה שלו בדבר מה היא באמת אמונה, לא יהיה קיצוני עד כדי סהרוריות ופראיות. כי מי שיש לו ערכים, חייב להיות שיהיו לו גם ערכים מתנגשים, או יותר נכון מאזנים אחד את השני. מי שהולך עם "דעתו" עד הסוף-ממש-ממש-לגמרי, מעיד בכך על זה שקיצוניותו היא לשם קיצוניות ותו לא.
בכל אופן, מידת הקיצוניות של אדם לא משתנה לרוב, ולא משנה כמה צדדים הוא עובר.
[ליצירה]
תחיית המתים
מוריה, למדת כישוף פעם? את עוסקת בהעלאה באוב?
אני מרגישה ממש כאילו משכו אותי מהקבר בכח (דווקא היה נמנום נעים) או לפחות העלו אותי באוב.. תחיית המתים בהתגלמותה!
תודה על המחמאות, בכל אופן. גם אני שמחה שיש אותך בעולם, בלעדייך הייתי נותרת לעד במעמקי תהום הנשיה!
[ליצירה]
ובכן,
המסקנה המתבקשת: האשה היא קטנה ואיטית, הגבר הוא גדול ומהיר. ושניהם מסתובבים סביב עצמם ולא מגיעים רחוק. חוזרים לאותו מקום. מדי פעם הם נפגשים בסיבוב. למשל, בשעה שש שלושים ושלוש בערך. ואם הגבר לא ימהר בעבודתו, לאשה במטבח לא יהיה כסף להכין מטעמים ולצאת לסיבוב חנויות בגדים. כלומר, לא יהיה לה כסף לבגד לאכול ולחם ללבוש. יאי, יחי השוביניזם! ומיהו המחוג של השניות? הילד התזזיתי?
P-: (סמיילי זה התווסף למען הסר ספק בנוגע לרצינות ההודעה)
[ליצירה]
104
הו, ממזי, אל תחלום
אל תהיה תמים..
לא נפגש ביום
ולא מן הימים.
(אלא אם כן תבוא פתאום
לצומת שילת, בשיא החום)
אם המפגש יהיה בסוף,
(מה שלא כל כך נראה לי)
זה יהיה ביום לא טוב:
לא יכולה לי או לא בא לי.
המניין כבר נמנה
והכפילות לא נחשבה
אולי אתה נמנה
על התגובה השבעים ושבעה?
לא, כי גם אותה כתב
המשורר, אבי מרב...
אז אם פרס ניחומים דרשת
הרי לך מה שביקשת:
התגובה המאה ועשרים
תהא לממזי, חברים!
[ליצירה]
אזמה?!
מה, אסור לתרגם דברים פעמיים? ככל שהיצירה דגולה יותר, כך היא מתורגמת יותר. חוצמיזה, המתרגם השני בכלל לא שינה את המילה ג'ברווקי, ולא המציא לה מילה חדשה בעברית. לא מספיק יצירתי מצדו :-P
[ליצירה]
לא, לאאא
ב"ה
אני חולקת עליכם:
זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים.
הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת).
תגובות