לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו. כמה מהמם. מהמם = גורם לאנשים להיות המומים. שלא תבינו לא נכון. אבל זה גם נורא יפה כזה. מעבר לכל החושך שאתה מנסה להראות נרקם לו משהו מופלא: תינוק מתבוסס בדמיו = מי שזה עתה נולד, וטרם נרחץ. "מלאך המוות בראשו עם מטהו מכה" - המדרש אומר שכשנולד תינוק, איזה מלאך מכה אותו, כאפה בפה וכאפה ברגל, או בסנטר. בקיצור, מכה אותו. ערפל כחומה סוכך על האור - כן, לאשה שיולדת קשה מאוד בזמן הלידה, אפילו אומרים שאשה יולדת מקריבה קרבן כי יתכן שהיא נשבעה איזה משו לא טוב כשהיא היתה באמצע הלידה. אבל הערפל סוכך על האור, ז"א שיש אור! זאת לידה של חיים חדשים! אנשים במדים מנסים לעזור - אלה כמובן הרופאים והאחיות. איש במדים לקח בבשורה את לבה - הרופא, הלבוש במדי לבן מלאכיים כאלה, מבשר לה את הבשורה: "זאת בת". ולבה קופץ לשמים מרוב אושר. והמלה "אבא", שחוזרת על עצמה בסוף היצירה - היא כמובן המילה הראשונה שלומד התינוק הטרי להגות. מתוארת פה, כמו שאתם רואים, סצינה של לידה ושל חיים. זה קשה, כמובן, אך בסופו של דבר זה טוב. כנראה שהעם שלנו נמצא במן תהליך שכזה. והבעיה היחידה היא: "איש קטוע יד מנסה לזעוק לעזרה" - לפעמים אין לנו יד, אנחנו יותר מדי חושבים ופחות מדי עושים, ואז באמת קשה לצאת מתוך האפלה. [ליצירה]
- [ליצירה] . שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו.. שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך). [ליצירה]
- [ליצירה] ואם בנשים עסקינן, ב"ה עשרה קווין של טלפון ירדו לעולם. תשעה נטלו הנשים, והעשירי היה תפוס. (יש עוד המון גרסאות: עם העשירי אפשר לעשות מה שרוצים). [ליצירה]
- [ליצירה] יהודית, פשוט מאוד: ב"ה זה לא בדורנו, זה בדור הבא. (הכותב הינו עולל בן 14). [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, המסקנה המתבקשת: האשה היא קטנה ואיטית, הגבר הוא גדול ומהיר. ושניהם מסתובבים סביב עצמם ולא מגיעים רחוק. חוזרים לאותו מקום. מדי פעם הם נפגשים בסיבוב. למשל, בשעה שש שלושים ושלוש בערך. ואם הגבר לא ימהר בעבודתו, לאשה במטבח לא יהיה כסף להכין מטעמים ולצאת לסיבוב חנויות בגדים. כלומר, לא יהיה לה כסף לבגד לאכול ולחם ללבוש. יאי, יחי השוביניזם! ומיהו המחוג של השניות? הילד התזזיתי? P-: (סמיילי זה התווסף למען הסר ספק בנוגע לרצינות ההודעה) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יכולה להתאפק. "ביקורת יכולה להיות גם היבט מזוית שונה על הנושא הכתוב... ואינה חייבת להתייחס באופן ישיר אליו" אולי בגלל זה, פון, כל קשר בין היצירה לבין התגובה שלך עליה הינו מקרי בהחלט... [ליצירה]
- [ליצירה] איך פספסתי את זה? קטע נהדר. אני מסכימה עם טל ועם אסתר ועם החתלתול ועם פלונית ועם מנחם. (לפי הסדר הזה). [ליצירה]
- [ליצירה] הההה, נחת רוח. ב"ה רק רציתי להגיד לכם שכל פעם מחדש כיף לקרוא את השרשור הזה. פשוט מלבב. אתם חמודימים. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נהדר! אם תפרצי עוד כמה גבולות, תוכלי להיות מתומן, או אפילו מצולע בן 23 צלעות, אם את רוצה. ואם תמשיכי ככה, תצליחי לשאוף לעיגול, כי מצולע משוכלל שמספר צלעותיו שואף לאינסוף הוא כבר ממש כמעט עיגול! [ליצירה]
- [ליצירה] שקופית, ב"ה אני חושבת שהכוונה היא שכשאנחנו ממלאים את ה' בחלומות ותקוות ודברים כאלה זה קצת מסתיר לנו את האהבה, אנחנו עסוקים יותר בעצמנו, בלבקש ולרצות דברים. ואפילו ש"לעולם" לא יגמרו המשאלות והחלומות - יש משהו גם אחרי ה"לעולם", כשיגמר המושג הזה של עולם. כשהכל יושלם וכל השאלות יפתרו. [ליצירה]
תגובות