לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים, והשיר מאד יפה ומעורר מחשבה. האם אפשר באמת להוולד שוב ושוב? גם העלים הנושרים מגיעים בשלב מסויים לאדמה קשה, ומתפוררים אל הלא-כלום בלי לגעת בעומק השורש. שום דבר לא יכול להיות כמו שהיה. הלידה המחודשת כביכול, היא לדעתי צמיחה של ענף חדש. ההתחבטות בגעגועים ובעבר לא מצליחה להחזיר אותנו לשם. רק להכאיב קצת ולהעיף אותנו ברוח. וגם אני לא ממש הבנתי את הקשר לדם. [ליצירה]
- [ליצירה] אופס! הודעתי לי נפלטה לפני סיום הכנתה ואף לפני התחלתה אבוי, האצבע נשמטה! נלחץ לי אנטר, המקש בלי שום בושה, ללא חשש.. וכך הבעיה פתורה והתשובה היא כה ברורה: את כפילותה של רו נזנח ואת הודעתי אשלח. תשעים ותשעה היא תהא ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה. ולשאלתה הקטנה של הרו: איכול הוא שריפה, בעירה. כך כתוב במילון. כך אמרו באבן שושן הגדול, הנורא! [ליצירה]
- [ליצירה] ואני... ב"ה אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד. ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, ליאורה, איך עשית דבר כזה?! אני מאוד כועשת, מה זה כועשת - עוד רגע מתפוצצת! והכל כמובן ברוח טובה ובקלילות. אל דאגה, אני אתגבר על כך שאני מופיעה לעיני כל בעמוד הראשי של צורה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על הייבוש, ממז. הסיפור שלך דווקא לא רע. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, חתלתול, קראת את הספר הזה? שים לב למה שסוערה אומרת לך: "אני חושבת שגבר שקורא ג'יין אוסטין בהחלט יכול לרתק אותי בכל קנה מידה". ;) [ליצירה]
- [ליצירה] הרי לך מחמאה: ב"ה זה אחלה ספר לילדים, לפי השירים מתוכו שפרסמת פה. (וגם השם שנונהדר). אם היו לי ילדים הייתי אפילו שואלת איפה משיגים אותו. אבל אני עוד ילדה. [ליצירה]
- [ליצירה] גדול!!! לפעמים צריך לדעת לגנוב ולסחוט ;).. [ליצירה]
- [ליצירה] זר בתוכןם, רק עכשיו ראיתי את העיוות שעשית לתוכי... מה, אתה מנסה להתחרות איתי בעיוותי-ציורים-של-נשמת? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] "אין לי מילים. זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד" - אלול, זה שיש לך *מה* להגיד כמובן לא אומר שיש לך מילים (תבניות מרובעות ומוגבלות שקשה להכניס לתוכן את כל ההרגשות שסיפור כזה מכניס לתוך אדם. בדיוק-בערך כמו שאמרה יהודית בת עמי). מתחילת הסיפור ציפיתי למרוכבים. והם לא הגיעו. אבל זה דווקא מסתדר לי עכשיו, אחרי ההסבר שמישו פה נתן עם החוצפה. אסתר - אמרת שלדעתך הם לא הצטרפו (המרוכבים) לסיפור כי הם לא טבעיים - דייקי במילותייך... גם מספרים שליליים וגם שברים וק"ו אי-רציונליים ובתוכם טרנצנדנטליים - כל אלה אינם טבעיים. מספרים טבעיים זה מספרים שלמים וחיוביים. ~ הייתי מגיבה גם על הסיפור עצמו, אבל קטונתי. [ליצירה]
תגובות