נער. צעיר וחי, רענן ומלא מרץ. זאב יטרוף. יחלק שלל. לבו מלא עד פיצוץ.
ואני - כורע, רובץ כארי. מי יקימני... אז איך, איך אעלה אל אבי, והנער שבי איננו איתי? איך אעלה אליו מן הבור הזה אם עוד לא הספקתי להיות נער, וכבר תשו כל כוחותי ולבי התייבש?
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה.. אבל אם אינני טועה, מישי, את הרעיון הזה אמר איזה רב... נדמה לי הרבי מפשיסחא... אבל אני לא בטוחה. ייתכן מאוד, כמובן, שחשבת על זה לגמרי בעצמך וכיוונת לדעת גדולים ((:. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ, תודה, מתקרבת. ב"ה לעניות דעתי חשבתי על זה לגמרי בעצמי, קצת בהשראת המנגינה הנפלאה שאהרון רזאל חיבר לפסוק הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] רק פצחתי את הפה והנה עוד יצירתנכית יפה! שימוש יפה מאוד במינוחים!! רק אני צריך לקרוא את זה עודפעם ככה בעיון כדי להבין מה המסר והכוונה... [לא אמרתי כבר שאי אפשר להבין כשכותבים קצר?? :-))] [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מוצלח! יפה, מישי, אהבתי את הרעיון, ובמיוחד את השימוש במונחים בשביל ההמחשה :-) לא הייתי מתפלא אם הייתי שומע את זה בתור איזה פירוש חסידי, וכמובן שזה מצויין גם בתור מה שזה! ממש יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מישי.. זה ממש ממש יפה. מאד הזדהיתי. אהבתי גם את החמקמקות בזהות הנער- בהתחלה הוא זיכרון רחוק, ואחר כך מישהו שמעולם לא הגיע. בקיצור- יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו יפה , "עשה" לי משהו .... תודה , וחג שמח . [ליצירה]
- [ליצירה] ... אז יפה מאוד מצידך (:. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מאוד אמיתי, בעיני. שימוש יפה בפסוק... [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לאאא ב"ה אני חולקת עליכם: זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים. הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת). [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מזכיר קצת את אחר, שפרש מהיהדות לאחר שראה ילד שהלך, כמצוות אביו, לעשות שילוח הקן, שזה שתי מצוות שנאמר עליהן שמי שעושה אותן מאריך ימים, והילד מת במקום. בכולופן, אי אפשר לדעת למה קיבלת שברי הליכה. אולי כי את מציקה לי במסרים. [ליצירה]
- [ליצירה] לענ"ד ב"ה המוטיבים הספרותיים לא אמורים להיות משהו ששמים לב אליו או שמחמיאים עליו. דווקא אם הם מוצלחים, הם נמחבאים מן העין, אבל יוצרים הרגשה של סיפור שכתוב טוב, וההרגשה הזאת דווקא השתקפה מהתגובות שקיבלת. [ליצירה]
- [ליצירה] :-O נותרתי אילמת [ליצירה]
- [ליצירה] יו, גאוני! (מצטערת שאין לי יותר מה להגיד.. כל התגובות פה כ"כ עמוקות ורק שלי סתמית כזו..) [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות! --- אבל השיר מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת - ב"ה אם לא שמת לב, כשהוא מדבר בשם עצמו הוא נשאר בסגנון המיושן והגבוה. הוא עובר לסגנון יומיומי רק כשהוא מצטט את אשתו. ומובן למה, הרי היא מאלה שרוצים להיות מודרניים ושלא מגדירים עצמם דתיים. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, מרק, אחרי הכל תמונה שווה אלף מילים. (טכנית, בתמונות אפשר לעשות להטוטים מגניבים יותר עם הרעיון הזה. ובכ"ז, הביצוא המילולי שלך מוצלח והרעיון יפה). [ליצירה]
- [ליצירה] מממ! ב"ה כמו כל תגובה שלי זה חייב להתחיל בהערות לשוניות: שיר - סלנג ולא סלנג'. שימי לב להגיה: הגרש ששמת שם הורס הכל. מתקרבת - במקום להסתבך עם השורוק של "ישרות", פשוט אמרי "יושר".. זה נהיר יותר, שמיש יותר ותקין יותר. --- ועכשיו לעניין: למען האמת לא התכוונתי להגיב בכלל, אבל מה שזה עם הנמשים אמר בדיחתו הקצרה, הפריע לי. (אוי לא, אני הולכת להסתכן עכשיו בוויכוח ארוך ורב מימדים עם ההוא עם הנמשים.. טוב, חייבים לקחת את הסיכון): "אני לא רואה חוסר לגיטימיות באמירה שמייחסת את הדרך הנכונה ביותר לאחת מן הדרכים." "נכון ביותר" זה עניין אובייקטיבי. מה שנכון לי לא נכון לך. כמובן שיש דברים לא נכונים, אבל בגדר הנכון יש הרבה מקום לנטיות לכאן או לשם, בהתאם לאדם, ואני חושבת שזה הכרחי. [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, אני מסכימה בכלליות עם ההארה שלך, אבל לטעמי הפתרון הנכון הוא להוריד את ה"ללמוד", ולכתוב משו כמו "ואולי לא ידענו שפשוט הוא לא סתם." ולא משנה באיזו חלוקה. [ליצירה]
תגובות