האש צורבת את זרועותיו. כולו כואב, רוצה לעזוב - אך איננו אוכל. בעל כרחו נשאר כאן. א-להי! אם נא מצאתי חן בעיניך, הרגני נא! גם את נעלי השלתי, ובערת אדמת הקודש שורפת את בשרי. נשרף ולא מתכלה. כמה זה כואב... אינני יכול לעמוד בזה יותר, לא אוכל למלא את שליחותי. תהיה אשר תהיה, קח אותי מכאן! סנה בוער באש והסנה איננו אוכל. אך יודע שבסוף הוא יזדכך... מעיין מים חיים עוד יפרוץ מן הסלע הקשה ויאיר את העולם.