נטוע
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעזה להיות חצופה ולהציע: ותר על החרוזים. הם סתם מאלצים אותך למילים מיותרות. נסה למצוא את הגרעין של השיר הזה, מה ש*באמת* רצית לומר, ולעשות את השיר רק ממנו. מה דעתך? [ליצירה]
- [ליצירה] ערכתי. סתם שתדעו. [ליצירה]
- [ליצירה] לסוף הזה לא ציפיתי... נהדר, איך שהוא משתלב עם ההתחלה. בכלל, טוב לראות אותך פה, שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ועדין. [ליצירה]
- [ליצירה] איה - לא. הוא עושה את זה כבר מלפני הרבה זמן. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם נשמת, חוץ מזה שלדעתי הראשונים טובים יותר מהאחרון. ואני חושבת שכתיבה על נושאים יהודיים, כשיודעים לעשות את זה (כן, זו היתה מחמאה) היא הרבה יותר חזקה מפנטסיה מחוסרת נצח. [ליצירה]
- [ליצירה] * (ניצן. רואה כוכבים.) [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה. בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר. *כוננתי - צ"ל קוננתי. *בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה". *בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר. *הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו. *הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא. הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לכם, יקרים. התגובות של כולכם חיממו את ליבי וריגשו אותי מאד. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך על השיר האופטימי הזה, אני שמחה כל כך שאת מפרסמת כאן. המשיכי כך (גם בהסתכלות החיובית, וגם בכתיבה. נהניתי מהזרימה של השיר הזה, רואים שהוא מגיע ממקום פתוח וטוב יותר) [ליצירה]
תגובות