[ליצירה]
פונדל יקירי,
ראשית - קח לתשומת לבך את דבריה הנכוחים של שרה בערוגה, יען כי דברי טעם המה.
ניתן, ולו רק בשביל השלום והנעם, להוסיף לדברי הביקורת (המעודנים!) גם מעט דברי שבח. בכל דבר אפשר למצוא את הטוב.
ודבר שני, תגובתי רק באה להניח מול פניך מראה ולהראות לך שבכל תגובה שאתה כותב, אם לא שמת לב, אתה ממליץ ליוצר למחוק את השורות האחרונות בשיר. אז כדאי שתגוון בהמלצותיך :)
[ליצירה]
לומשנה,
ב"ה
אל תשים לב אליו. הלא הוא מדבר בגנות האלימות ובעד השלום בלי סוף, אבל כשהמהומה התקשורתית עוברת לנשים חד הוריות, אז פתאום כן צריך אלימות. אתה הרי יודע שהכל אצלו זה עניין של ניפוח ועשיית כותרות, הוא נהנה לעשות רוח, ואתה לא צריך לתת לו הרגשה שאתה שם לב אליו.
[ליצירה]
לא.
"אך מהות הקשת
נובעת מתוך עצמה"
בייייפ, טעות.
הקשת היא יותר קרובה לאשליה שתלויה בזווית ההסתכלות מאשר למשו שיש לו עצמיות כלשהי שנובעים מתוכה דברים.
[ליצירה]
הנער הזה, *עכשיייווו* הוא מלאך.
אולי בחייו הוא לא היה מלאך, אבל עכשיו - הוא מלאך.
לכל אדם יש נקודה טובה כלשהי, איזשהו מעשה טוב.
לאחר המוות, כשהבשר מתאכל אם אינני טועה, נשמת האדם גומרת לכפר על כל עוונותיה, וכשנגמרים העוונות נשארים רק הדברים הטובים,
ואז הנער הזה הוא מלאך, כי יותר אין בו דברים רעים.
[ליצירה]
ושכחת להביא את הנוסח ההפוך.
איך נדע מי רצח את רבין?
טוב, בשביל זה *אני* פה. והרי הנוסח ההפוך:
אתה ואתה אני אני אז אתה שאתה בגלל אתה ואתה אני שאני בכלל אני אני אם אבל אתה לא ואתה אני לא אני אז אני שאני בגלל אתה ואתה אתה שאתה בגלל אני אני אם --- השב"כ. (טוב, את המילה האחרונה הוספתי, כדי שזה יענה על השאלה "מי רצח את רבין").
ואם התכוונת לגרסא הפוכה יותר:
אם אני אני בגלל שאתה אתה, ואתה אתה בגלל שאני
התא התאו ינא ינא זא התא התאש ללגב התא התאו ינא ינאש ללגב ינא ינא מא לבא התא אל התאו ינא אל ינא זא ינא ינאש ללגב התא התאו התא התאש ללגב ינא ינא מא.
שימו לב כמה פעמים חוזרת המילה "התאו". ליפך, מדובר בצופן סתרים שצופן בחובו את העובדה שתאו כלשהו רצח את רבין. והרי זה כ"כ מתבקש, שמי שמסוגל לרצוח את רבין, מוכרח להיות תאו כלשהו. ללא ספק.
**************
"את אף פעם לא באמת מגיבה לי, רק לתגובות שלי", התמרמר לו מילון מסויים, והביא בעקיפין להווצרותה של עוד תגובה בלתי עניינית. לפיכך, אכפר על פשעי ואוסיף תגובה ליצירה עצמה, לאחר גדר ההפרדה,
**************
כלומר - פה למטה.
דומני שלא ירדתי לסוף דעתו של הכותב, אך התרשמותי מתחילת דעתו בהחלט ראויה לציון. כפי הנראה, מתוך הערכה כנה השתמשתי בהשאלה במשפט האחרון מהשיר, בכתבי את ההודעה-חסרת-הקשר הקודמת. עתה, באתי במטרה להשיב את החפץ השאול לבעליו. ללא ספק מעשה זה מצדי משקף הזדהות. אבל אין לי מה להביא לאורחים, רק בצלים.
[ליצירה]
.
ב"ה
מרתקת היא השאלה, מה היתה הכותרת הקודמת שהוזכרה בדבריה של אודיה?
ועצוב, עצוב לחשוב על כך שכשיסתלקו מן העולם כל אותם אנשים ברי מזל שזכו לראות את הכותרת הישנה, לא ישאר לה עוד זכר, ואיש לא ידע שאי פעם היתה לשיר זה כותרת אחרת.
[ליצירה]
הכותרת הקבועה: מממ.
ב"ה
קודם כל הצהיל את לבי לראות שההוא עם הנמשים כלל לא התייחס לדיון שהפנתי כלפיו, אלא ישר נפנה להגן על מתקרבתו מפני תיקוני הלשון של מישי. הה, כמה רומנטי! בדיוק היום פיצ הקפיצה את השרשור עם הבקבוקים. אחח, אחחח.
---
ולעניין:
שיר יקירתי, אז בטעות שמתי א' במקום ס', הרי מובן שהתכוונתי לסובייקטיבי. אז טעיתי, תהרגי אותי? אני, כשאני מתקנת שגיאות בהודעה, אני לפחות עושה את זה בקיצור ולעניין, ואילו את מנסה לרדת עלי המשך הודעה שלמה. מה יש? נעלבת שתיקנתי לך את הגרש? תראי, אני לא סתם מתקנת, טעויות באמת מפריעות לי, ואני חושבת שאולי אם יגידו לך מליון פעמים שבגוף ראשון עתיד אין תחילית י' אלא א', ייתכן שבסוף זה ישתרש איפושהו. (וכוונתי כמובן לזה שאת אומרת "יתחיל" במקום "אתחיל", "ילך" במקום "אלך", וכדו').
ובקשר לתוכן ההודעה שלך - את לא סותרת במאום את מה שאמרתי. אמרתי שיש אמת, אבל בתוכה יש מספיק מרווח לנטות לפה או לשם! ואת פשוט חזרת על דברי ופירטת אותם, וניסית להגיד שבזה את חולקת עלי. אופס.
ולכם, המנומשים ואלו שמתקרבות אליהם: ניסיתי לבחון את טענתכם בהתאם למציאות, וקשה היה לי למצוא את האמת שבה. חשבתי, אולי יש בה אמת משום שאכן "פועל" זה יותר ברטי ורגעי מ"פעילות", "צודק" זה יותר פרטי ורגעי מ"צדיקות", אבל גיליתי שהדוגמא הזאת לא שייכת לעניינינו, וההבדל שבינה לבין הדוגמאות שמתאימות לנו הוא גם בזה שהנ"ליות הן פעלים והענייניות לנו הן שמות עצם (או שמות עצם של תארים, הלא הם שמות תואר). ניתן לראות אף את ההבדל בה|טעמה (בדוגמאות הנ"ל ההטעמה מלרעית, בדוגמאות שיובאו בקרוב ושייכות לעניין, ההטעמה מלעילית). את הדוגמא שלנו, יושר (במלעיל) וישרות, ניתן להשוות לדוגמאות כמו אומץ ואמצות (ולא אמיצות, כי אם זה היה אמיצות זה היה מֻשווה לישירות ולא ליַשרות), כושר וכשרות, וכדו'. דווקא בדוגמאות הנ"ל ניתן לראות שאם בכלל קיימת בשורש המדובר הטיה במשקל כזה, היא מתייחסת למשמעות שונה לחלוטין. שמעתם למשל על אמְצות? אם כבר אֻמצוֹת, זה יותר שימושי... (: ולעניין כשרות - כשרות זה לא מצב כללי (אא"כ יש לאיזה מסעדה תעודת כשרות כללית מאוד לטווח זמן ארוך), ובוודאי שלא מצב כללי של המילה כושר. וכושר, היא דווקא מילה שמבטאת היטב מצב כללי שבו האדם נמצא. וכנ"ל אומץ, תכונה כללית ביותר ולא מעשה. אני כלל לא מבינה איך אפשר לטעון שיושר זה מעשה, כאשר יושר אינו שם פועל כלל ועיקר, וכן הוא משמש לרוב כתיאור תכונה, שהיא דבר הטבוע באדם.
הא לכם, מנומשים.
תגובות