לקחת את מעט החלודה שנותרה ממני
הצתת אותה בפרפורי אש עזים
ובמגע הקסם של ידיך
היא הפכה לזהב,
נוצץ בין להבות רכות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נו, אז קלעתי או לא? [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים, והשיר מאד יפה ומעורר מחשבה. האם אפשר באמת להוולד שוב ושוב? גם העלים הנושרים מגיעים בשלב מסויים לאדמה קשה, ומתפוררים אל הלא-כלום בלי לגעת בעומק השורש. שום דבר לא יכול להיות כמו שהיה. הלידה המחודשת כביכול, היא לדעתי צמיחה של ענף חדש. ההתחבטות בגעגועים ובעבר לא מצליחה להחזיר אותנו לשם. רק להכאיב קצת ולהעיף אותנו ברוח. וגם אני לא ממש הבנתי את הקשר לדם. [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה למויש: ב"ה מויש יקר, כמעט כל משפט שלך מסתיים בנקודָתיים-שלוש, מכיוון שאתה נוטה להסתרה מסויימת, ובסגנון הדיבור שלך אתה משתמש במשפטים בצורה שבה אתה לא מגלה את כל מה שרצית לאמור, אך גורם לקורא להבין את זה כדבר מובן מאליו (ובכ"ז יש כאן משו מן ההסתרה). כמו"כ, אתה מאוד מהוסס, לפחות כך הייתבזמן כתיבת ההודעה, וכמובן הנקודות הן גם תוצאה של המשקעים שעליהם רמז האדון לומש, ואכמ"ל. עד כאן קשקושי שכל. --- כאחת שגאה לאמור שראתה כבר יותר ממה שכתוב בחלק זה של הסיפור, אני מחכה בקוצר סבלנות לראות איך יגיבו על חלקים אחרים, וגם מצפה לראות את הסוף הסופי, שנגרר זמן רב מדי, יש לציין. אי לכך ובהתאם לזאת, מצאתי לנכון לתמוה ולרגוז על המשפט הבא, או יותר נכון על הסוגריים שבתוכו: "אבל אני אחכה עוד קצת (או הרבה - לא יודע) לפני שאני אכניס אותו". על ילד, למשל, כעסתי כשהוא האט במיוחד בפרסום החלקים של גשרים, אבל ניחא - עוד אפשר ללמד עליו זכות ולאמור שאין לו זמן והוא צריך זמן ע"מ לכתוב אותם. אבל עליך אין שום נקודה של רחמים: הכתוב כבר בידיך ואתה, מתוך רשעות והתאכזרות בלבד, לא חושף אותו לעולם הרחב. הא לך! (ולא לזלזל במשפט האחרון שנשמע ממקלדתי, הוא ציטוט מתוך אלתרמן! "תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך!" מתוך השיר פגישה לאין קץ! עמ 8, "שירים שמכבר", הוצאה כלשהי). [ליצירה]
- [ליצירה] וגם הזדהות אישית קטנה: ב"ה "ולו בשביל חורף אחד גשום במיוחד שבו אני עולה על גדותי.." אמנם השיר הזה לא כפשוטו, אבל דווקא אצלי, משומה, אני באמת עולה על גדותיי בעיקר בחורפים... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אסתר, אבל דווקא הלקיחה של הנושא האופטימי כביכול והחדרת המרירות גם אליו, היא מה שחזק פה. גם אותי משפט הפתיחה ציער, וגם המגמה הכללית של הקטע ציערה אותי, אבל ללא ספק הזדהיץתי עם המרירות הנוטפת מהמילים. זה פשוט חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] רק הערה קטנה, מחוץ לדיון: פונדלי החביב, עם יומרה ואגו עצומים כשלך, כדאי שתלך ללמוד קצת א-ב בסיסי, שכן לא מכובד שאביר נעלה כמוך כותב בשגיאות כתיב. שגיאות מי יבין מנסתרות נקני. אגב, איני יכולה שלא להוות פרסומת מהלכת לעצמי, לפיכך אתה מוזמן לעיין במילון שלי וללמוד מהן שגיאות נכונות ומהן שגיאות לא נכונות. [ליצירה]
- [ליצירה] הההה, נחת רוח. ב"ה רק רציתי להגיד לכם שכל פעם מחדש כיף לקרוא את השרשור הזה. פשוט מלבב. אתם חמודימים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה בטח הדרך קצרה ארוכה והארוכה קצרה. השירותים באמת מימין, אבל *ל*שירותים זה משמאל, כלומר הדרך לשירותים עוברת משמאל. [ליצירה]
- [ליצירה] שתי אזנייך השעירות תמונת שעווה האוטמת את מוחך בלונה פארק של עור ותוף וחושך מחליקים אל תוך ראשך המתפוצץ הנקרע משירך. (שיר מקסים כתבתי, הא?) ועכשיו תגובה: השיר שלך די נחמד (אם כי לא כמו שלי), אבל למה נחיריים? :) [ליצירה]
- [ליצירה] הכפפות מעולם לא היו. דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה. [ליצירה]
תגובות