[ליצירה]
תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה...
סתיו-
אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...?
דעה-
זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל.
הדס וכולם-
תודה.
[ליצירה]
סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל:
מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00
אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב)
כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש...
(לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.)
[ליצירה]
חחחחחחחחח אני מדמיינת אותך אומר את זה , בקול שצריך לומר, וקשה לי לא לצחוק! כוכב, אתה ועולם הפשע לעולם לא תתחברו וטוב שכך! המממ
להזהיר אותו קודם? אבל כוכב, להגיד לו "י'שך פנים יפות" לא רלוונטי אין לו ראש. זו עיקר הבעיה שלו. אילו היה לו ראש והיה תופס את משמעות קיומו, כבר מזמן היה תולה את עצמו, או בוחר מוות איטי יותר אפילו, בשביל לסבול בדרך... לא?
[ליצירה]
אכן כואב. גורם לי לרצות להיוולד מחדש בעבר...
כריתת העץ, כריתת הישן והטוב, כאב הציפורים הבוגרות שרואות איך דור הולך ונעלם ועושר העבר נכרת באכזריות, והגוזלים, שלא יזכרו דבר ולא יזכו להתרפק על עושרו של עץ...
"חדש ימינו כקדם"....
[ליצירה]
אוי אוי איזו הגזמה פרועה! ערבי? טוב? רע? על מה הדיון בכלל? כל אדם שעומד ליד גבול הוא ערבי?
ואם לקחתי סכין בתיק לעבודה האם גם אני מחבלת? למרות שרק התכוונתי להכין סלט? האם איבדנו פרופורציות לחלוטין?
[ליצירה]
עצמי חיפש לו קו נסיגה
אמר שחייבים לברוח
להעלם
הבטנו ימין ושמאל
כל הדרכים חסומות
עצמי אמר נואש
והחל להתמוסס,
להעלם.
נשארתי בגפי,
זרועותי מגששות באפילה
מוכנות לחזור
ולהילחם
[ליצירה]
תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..)
"כשהלב פועם לו
מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי"
את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?....
"יורה את שאריות ביטחוני העצמי
ומפספס"
גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם,
זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים...
ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר"
מוכר?
אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה,
"מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי.
והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי...
פשטות מבורכת.
אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי.
תם טקס מגילת העצמאות.
כיסוף.