ואז
כשהגעגוע גואה
כשכבר כל כולי רוצה
משתוקקת
כמהה
אני פותחת בצעד נחוש
הישר למטרה
ו
מתאדה
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ראשית, תודה על התגובות, ושוב איה אני מסכימה עם דברייך, עדיין לא מסתדר לי. אני חושבת שמשהו ב"מתאדה" לא נכון לי וכל כך לא מעביר את הרגשתי... אני צריכה לחשוב על זה עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה...דווקא לדעתי המתאדה זה מעיק על העלמות על שבירה על כישלון הבושה שאחרי הכישלון שאדם רוצה להעלם ולדעתי זה עיקר העוצמה בשיר.. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שמסתיים חזק אך יש בו חולשה רבה. כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, דרך ההבעה דומה לשיר הקודם שלך. דרוש, לעניות דעתי, פיתוח של השיר, הוא חסר משהו, אבל מלא בפוטנציאל... [ליצירה]
- [ליצירה] --- כגודל הציפיות כך גודל האכזבה, דרך הבעה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] אמת, אך זו לא היתה כוונתי, חסרה לי מילה ואולי אתם תוכלו להעלות לי אותה ממעמקים.. אתה מכיר את ההרגשה שאתה הולך נחוש למטרה, כל כולך רוצה בטוח ושועט קדימה, ואז, שניה לפני קו הסיום, נסיגה....? [ליצירה]
- [ליצירה] סיום מפתיע קצת ומשאיר את הריק שעליו את כותבת בשיר אפרת [ליצירה]
- [ליצירה] התענוג מבטל את הרצון כל חיי המתנתי לזה הרגע ואז כשהגעגוע גואה,וכל קרבי בשמחה ירונו כשכבר כל כולי רוצה,ואש בעצמותיי משתוקקת כמהה לתענוג המצופה אני פותחת בצעד נחוש הישר למטרה ,אצה רצה, והנה סובבת דלת, ונפתח עוד חלון, ו.. מתאדה, כי חוק הוא, התענוג מבטל את הרצון... [ליצירה]
- [ליצירה] צל, למיטב הבנתי, ספציפית כאן שי כתב על עקרוּת המילים לעומת הרגש העצום שקיים בתוכנו. על אי היכולת של כלל המילים הקיימות בעולם לבטא את הרגש האינסופי הזה שמציף אותנו בפנים מטוב ועד רע... השפה, עשירה ככל שתהיה, מוגבלת ומצומצמת כל כך לעומת הרגש הכל כך אינסופי ולא מוגבל. לכן שתיקה, לכן בראשית... [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת בצורה נפלאה לתאר את כל הסיטואציה בשפתו של ילד, מצאתי את עצמי מדמיינת את כל הסיטואציה כאשר ילד בגילאים שבין חמש לשבע מתרוצץ לו בתרחישים.. מדהים איך אחרי כל השנים שעברו הכל כל כך חי עד כדי להיטיב לתאר אחד לאחד. רוגשתי וחוייכתי! [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לי להחליט מה אני אוהבת יותר, את פרי יצירתך או את התגובות שאחרי, אני מניחה שכל אחד בפני עצמו ובדרכו אהוב עלי מאוד. ואתה יודע מה? אם הייתי אני בחלומי מגיעה לדרך פרויד, בודאות זה היה מסתיים רע מכך. אך בחרתי לי דרכים חלופיות ומאז, הנפילה משיא לשפל, כמוה כדאיה קסומה, ובתופעת הפוסט התרסקות, אני נלחמת בנשק האהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] אופס.. כך כף= כל כך ... סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחח מטומטם אבל נחמד. (הממממ עדיין לא קונה אותך עם הטמטום. תתאמץ יותר...) ואם נולדתי למין הנכון או לא? *מושכת בכתפי* אני לא מברכת בבוקר ברוך שלא עשאני אשה. ודי מרגישה שרצונו היה מוצלח. אז.... לבריאות. [ליצירה]
- [ליצירה] החזיר אותי כבמטה קסם לימי הפסיכומטרי יבורך(???) ולימי האוניברסיטה יבורכו גם הם(!!*%^).... לוגיקה.... כל כך לא הגיוני וכל כך כן.... אי אפשר להבין. האהבה ניצחה אפילו את הלוגיקה בטירוף שלה... [ליצירה]
- [ליצירה] :) לעבור הריון, לטפח אותו בחום ואהבה, צירים, כאב, תסכול, שמחה... לידה. * איזה ילד חמוד, כן חמוד. אבל הלחי, מעולם לא ראיתי לחי כמו שלו, חייבים להוציא אותה, לתת לה את הזרקור המגיע לה, בלי כל השאר, השאר רק מחליש, או מיתור, או יכול להישאר לבד... "גיוואלד!!! הילד שלי.... להוציא, ילד בלי לחי, כן, היא באמת יפה בפני עצמה, והוא ישרוד בלי הלחי, אוי השם, להוציא? לא להוציא?....." ווואאההההההה, איזו לחי נהדרת, ללא ספק פלא תבל נוסף..... "אבל אני בכלל אוהב את הילד שלי עם שתי לחיים... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, מתגובתו של שי, אני מבינה שהתנסחתי לא מדוייק. חוזרת ומדייקת, כשכתבתי בהתחלה, כוונתי היתה בחלק הראשון, כולו כמכלול סוער. אך ללא ספק קיימת ההדרגתיות. הוא בעיני מן קפיץ שמכווצים אותו בכיוון סילסולו. מתחיל להתכווץ ולהתכווץ עד שכבר אי אפשר... אז, פורץ גבולותיו לכל עבר. [ליצירה]
- [ליצירה] צבעוניים? צבעוניים בערך כמו לשים ציור שחור לבן יפהפה ככול שיהיה בחדר הכי חשוך שיש... אאוצ' קיים ולא קיים. כישרון את. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן פלא פלאים!!! לשם מה אנחנו מרחיקים לכת כל כך??. [ליצירה]
תגובות