בוקר, שוב קמתי לאותה תחושה שלאחרונה מצמיחה לה כרס מאיימת, הבל.  נמנעת מלהרים את התריס, מביטה באפלולית בשגרתיים סביבי, אשר במקהלה ולחוד מברכים ביבושת מהולה בשמחה לאיד,"בוקר הבל אבודה" אבודה. חייבת לשים לזה סוף, חייבת... כדור השלג רק הולך וגדל,  בלתי נסבל האיום על קיומי, אני שמה לזה סוף. סוף. בנחישות, מסוג הנחישות שנובעת מהחלטות של רגע וממצוקה, סיימתי את התארגנות הבוקר שנדמתה כנצח ויצאתי אל הנודע לא נודע. בראשי הדהד לו המשפט "המטרה מקדשת את האמצעים" פעם אחר פעם, הולך וגובר. איפה? איך אמצא? מה לי ולעולם המפוקפק? לא לא לא, יעשה ויהי מה. אין נסיגה. "שלום" אמרתי כמעט בלי קול. פרצוף מופתע וקשוח שסימן שאלה נרקם בו קיבל את פני ועוד כמה ברקע שניסו לעצור את צחוקם המתפרץ. "איך אפשר לעזור לך מותק? כאן לא מודיעין, מה את מחפשת?"  "לא הלכתי לאיבוד. הגעתי למקום הנכון" עכשיו גם הקשוח לא עצר את צחוקו. "ילדונת, פה זה לא מקום בשבילך, אם רק היית יודעת לאן הגעת" עוד תופתע מר בחור,חשבתי בלבי "מי הכי טוב, הכי מהיר והכי מדוייק כאן? וכן, אני מוכנה לשלם כל מחיר."   ילדונת, פה זה לא גן ילדים ולא אתר היכרויות, פה זה דברים שבחלומות הכי גרועים שלך ובסרטים הכי מופרעים שלך לא הכרת ולא תכירי" עכשיו כבר כעסתי, תן לגמור עם זה ודי, "אני רוצה את המובחר, כסף לא מהווה בעיה" סימן השאלה בפרצופו רק גדל "בובה, פה זה מה שנקרא נשק קטלני 10 טוב??? פה זה מה שנקרא היה בנ´אדם, מצמצת, אין בנ´אדם. יש??? הפעם כבר לא יכולתי להתאפק. "רצח! אני מזמינה רצח! עכשיו, מהיר, מדוייק, משלמת כל מחיר שתנקוב"  סימן השאלה החל להזיע והאחרים התאבנו במקומם. שקט.   "כמו שאמרתי. וככל שתקדים , יטב" עברו מספר רגעים, המר בחור הראשי ניסה לעכל את שמולו, מנסה להבין אם חלום או מציאות, לא השתהתי, "שמו הבל, גדול מימדים, שחור, אלים,משתק, משמים, מאיים להשתלט על הכל,מיקום לא ידוע, בדרך כלל בקרבת מקום. זו תמונתו. את הטוב ביותר."   כמי שקפאו שד או שמא קפאתו "בובה" פתח את פיו וניסה לומר דבר מה  ק%$    ת)*^#ב," אהם אהם "קין, תתיצב. זו משימה בשבילך". "עשר עכשיו, עשר כשתסיים, אם תמהר חמש עשרה. בירוקים" וחייכתי לי.מתמוגגת לי מהשטניות המפתיעה שפרצה לתוכי ומתוכי. תמיד אמרו לי שהדרך לגהנום רצופה  כוונות טובות, היום הרגשתי שהדרך לגן עדן רצופה הרבה גיהנום אבל גיהנום שווה."אני כאן, לא אזוז עד שתחזור. אני רוצה את הראש, כן, את ראשו של הבל. אין ראש, אין כסף"  עברו מספר שעות שנדמו כנצח, צפצוף בקשר, "ק. לשמעון עבור"  שמעון שומע"  קין הרג את הבל, אני חוזר, קין הרג את הבל עבור"   הרג ה ר ג   הרגגגגגגגגגגגגגגג  קמתי כמנצחת בצהלות שמחה "הרג! הרג!" "את המזומן בובה" "לא לא לא , קודם את הראש עוד מוקדם לשמוח, את הראש"  "שמעון לק. עבור" ק. שומע"  "הראש, מה עם הראש, הלקוחה רוצה את הראש"  "לא היה שמעון, להבל לא היה ראש"  שתיקה. "גברת בובה, סיימנו עם המשחקים, להבל לא היה ראש, את הכסף"   לא היה ראש... לא היה ראש, טיפשה שכמותי, מן הסתם לא היה ראש, אם היה ראש היה הבל? "עשרים+חמש לקין,  עגול, .ירוק, בבקשה.