המבט בעינָי בזה הרגע אינו אומר היֶה אבי ילדַי. גם לא, שים טבעת על אצבעי. הוא אומר, השתדל לא להישען לאחור כל תזוזה כזו והלאה, מושכת בחבלי הגעגוע שצימחת מתוכי אליך |
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השתדלו לא להישען אחור. אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, ממש ממש טוב. שצימחת מתוך אליך... תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על הטעויות. תיקנתי. תודה לשי על תשומת הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, כמו שאת יודעת. [ליצירה]
- [ליצירה] קשור בחבל הטבור איזה יופי של שיר אהבה! מקסים! על כן יעזוב איש אביו ואימו...... [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב- ושוב- ושוב- הגעגוע [ליצירה]
- [ליצירה] תודה גם לכם. אני מחוייכת כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לאללה.. [ליצירה]
- [ליצירה] "חבלי הגעגוע". בהחלט שיר אהבה נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, תודה לכולכם על התגובות! [ליצירה]
- [ליצירה] תרשה גם לי, גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] בכולופן יכול להגיד ובכולופן יודע. [ליצירה]
- [ליצירה] קרפה, הרבה זמן לא היית, ואז, אתה בא ומפציץ... זה לא בריא ללב וחוץ מזה, הטון המתריס חובב עלי ואשמח לראותו לעיתים קרובות יותר... אין כמוך! ( ; [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, אני רואה שזה שיטתי אצלך... אין ספק. מגבלה של שפה זה רק נושא לשיר אצלך...אתה כותב חזק מדוייק ומדהים בעיני! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..) "כשהלב פועם לו מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי" את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?.... "יורה את שאריות ביטחוני העצמי ומפספס" גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם, זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים... ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר" מוכר? אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה, "מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי. והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי... פשטות מבורכת. אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי. תם טקס מגילת העצמאות. כיסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה וכואב וחוזר חלילה... דימויים יפים ומשובצים היטב! [ליצירה]
- [ליצירה] שברירי ויפה. רק תהיתי לגבי השורה האחת לפני אחרונה. אחר? זה מה שאמור להיות כתוב שם? [ליצירה]
- [ליצירה] סוערה מדהימה שכמותך!!! אני כותבת תחת מסך של דמעות! אפשר לשלוח לך חיבוק ולהגיד שאת מדהימה? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים סוערה. מכניס לדינמיקה המסעירה, מחייבת, כבדה ובסוף, קאט. שקט צורב. [ליצירה]
- [ליצירה] 03/06/09? חזון ההרס העצמי... זה מצליח לחלחל חזק. מנת ארס... [ליצירה]
תגובות