[ליצירה]
דילמה
שיר יותר טוב? בעצמי התלבטתי לאן לשייך, הכל התחיל מהתמונ, היא זאת שרצתה פומביות אבל לא הצלחתי להגדיר כחזותי. תוך כדי ניסיונות כושלים להכניס את התמונה, התחיל לזמזם לי המשפט/שיר הזה שגם אותו לא ידעתי לאן לסווג, התלבטתי גם אם יפה להם יחד או לא. המממממ יש רעיונות?
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אני יודעת הסולחה כבר נעשתה אבל למרות זאת...
אני מסכימה עם הררית לגבי נכונות מקומן של יצירות מסוג זה. כן, משהו בתוכי עצוב שהן נולדות ממקום אמיתי ומצד שני משהו בי מאוד שמח שהן יצאו מהמקום הזה שמערבל בתוך הבטן לאוויר העולם ובכך הביאו הקלה מסויימת לחושב/כותב וצד נוסף, אין לי ספק שהן מעוררות מחשבה רבה אצל הקורא וגורמות לחשבונות נפש, חיזוקים, נחמות,
אז שוב תודה גאון לא מבוטל שכמותך.
[ליצירה]
שלכת יקרה מאוד!!
לא אחד ולא שניים דיברו על כישרון וכו... אז אני לא מבטלת את כישרונך אין ספק כי הוא קיים,אך ברור לי שלא הדימיון הפרוע יצר את שורות הכאב הללו כאשר כל שורה במסך היא דמעה אצלי, הקוראת.
הגדולה האמיתית בעיני, היא היכולת לשים את הדברים על הכתב ועוד יותר מכך, לפרסם אותם.
כל כך גאה בך!!
כיסוף.
[ליצירה]
תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..)
"כשהלב פועם לו
מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי"
את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?....
"יורה את שאריות ביטחוני העצמי
ומפספס"
גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם,
זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים...
ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר"
מוכר?
אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה,
"מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי.
והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי...
פשטות מבורכת.
אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי.
תם טקס מגילת העצמאות.
כיסוף.
[ליצירה]
:) מה עבר עלי הלך?
הבל. הרבה הבל. מאיסה.
אבל כמו שבטח שמת לב, תאריך כתיבת ה"הבל" הינו ה 16/2/2005 ומאז המון קין עבר בנהר.
ואפילו קין כבר חלף לו ועכשיו, המון אדם.. :)
[ליצירה]
נעמה יקרה, כבוד לי להגיב ראשונה ליצירה הכל כך עוצמתית הזו ומצד שני אני תוהה איך לא הגיבו עד עכשיו.
קראתי אותה ועדיין קוראת שוב שוב והיא צובטת. כואבת. לא. זה הרבה יותר עמוק, היא מכווצת משהו בפנים, טעם מוכר...
השורה האחרונה מעט לא הסתדרה לי, התסברי את אוזני/עיני?
תגובות