[ליצירה]
נעמה יקרה, כבוד לי להגיב ראשונה ליצירה הכל כך עוצמתית הזו ומצד שני אני תוהה איך לא הגיבו עד עכשיו.
קראתי אותה ועדיין קוראת שוב שוב והיא צובטת. כואבת. לא. זה הרבה יותר עמוק, היא מכווצת משהו בפנים, טעם מוכר...
השורה האחרונה מעט לא הסתדרה לי, התסברי את אוזני/עיני?
[ליצירה]
תודה עומר! הסיבה שלא כתבתי?.... בעצמי אין לי תשובות. אני חושבת שזה כמו הריון אצלי, תשעה חודשים, צירים לידה, מה שכן, לרוב אני יולדת תיאומים ומעלה... סוג של נחמה...
וחוץ מזה, מי שמדבר! אני כבר צמאה ליצירות משלך. כבר הרבה הרבה זמן לא זכינו לכזאת...
[ליצירה]
אמת, אך זו לא היתה כוונתי, חסרה לי מילה ואולי אתם תוכלו להעלות לי אותה ממעמקים..
אתה מכיר את ההרגשה שאתה הולך נחוש למטרה, כל כולך רוצה בטוח ושועט קדימה, ואז, שניה לפני קו הסיום, נסיגה....?
[ליצירה]
לא בא לי להגיד שאת כותבת נהדר. לא בא לי להגיד שאת מוכשרת, לא בא לי לנתח את היצירה כיצירה וכמשהו נכון או לא נכון. כל כל המלל המיותר הזה כל כך עקר.
היא פשוט אמיתית, אמיתית ופשוטה. כל כך כואבת,
הגדלת להוציא מהלב!
בדמעות,
כיסוף.
תגובות