ברגעים של התכווצות רק הדבקות ב"הכל קורה רק לטובה" היא שגורמת לגברת פלפלת לצמוח חזרה |
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי, אז הם בכל זאת לא נפטרו האחד מהשניה? נו נו, בתקווה שבתור מתים הם ילמדו לחיות יותר טוב... כי אז כבר אין מנוס מה?... [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, כמה מפתיע שדווקא היצירה הזו הועלתה על ידך מהבוידעם. לא רק שהיא הראשונה שפירסמתי היא גם נכתבה לפני שבע מאות שנה.. ותודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש מצבים שמילים פשוט הופכות עקרות. זה אחד מהם. אני אהיה מעט דודה ואוסיף: אחחח ---> (אנחה עמוקה) של נחת כמובן... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הרגשתי שבעצם יציאתי לגינה גזרתי על עצמי דין שתיקה ושהיצירות שנוצרו פשוט פרצו מפני שלא יכלו לשאת יותר את העריצות והכפיה שלי להישאר בבטן... ליצירות חיים משלהן, החלטות משלהן, רצונות משלהן וכוח משלהן.. ברוך השם שכך! [ליצירה]
- [ליצירה] כל שאני יכולה לכתוב עכשיו זה "וואי"..... אבל לא סתם וואי, וואי גדול... [ליצירה]
- [ליצירה] סלחתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] הררית יקרה, אני נלחמת בלפתוח את העיניים חזק חזק בכדי שאצליח לראות את שאני כותבת מבעד למסך הדמעות. מופת. פשוט מופת. קראתי שורה אחר שורה, סיימתי והתחלתי שוב מההתחלה. רוגשתי, צומררתי, כמהתי. השיר הזה בעיני כנבואה. כחזון. אומרים, שכשהקב"ה נותן למשהו הארה, זה חיוכו של הקב"ה לאדם. את כל כך מבורכת שזכית לחיוך כל כך עצום. תודה תודה תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] "מחייך את ספקותי"....נפלא ובכלל! כל כך יפה, שופע עדינות ועוצמה. הצלחתי ממש להרגיש את עצמי מתקלפת לאט לאט ובסוף- חיוך נעים. אוהבת את כתיבתך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה, ואני חייבת להודות, שזה כל כך עזר/עוזר לי! משהו שם מתחיל לנוע שוב בפנים.. באמת תודה! [ליצירה]
תגובות