[ליצירה]
....ובלכתי בשביל האפל,
תועה,
הבחנתי לפתע בשביב אור
המרמז להמשך דרכי,
פסעתי מהססת ובוטחת
בשביל ההולך ומתבהר.
נחלה,
אי מבטחים נראה באופק.
זרזיף מחודש החל ממלא את אשר יובש.
ליבי ששכח זה מכבר רגש מהו
חזר למלא יעודו,
חדש ומוכר.
ואהוב.
באתי לי,
שבתי לי א-לי,
אל ארצי,
אל מולדתי,
אל אהבתי.
אהבתי.
ברוך השם. :)
תודה אפרת.
[ליצירה]
אני מניחה שעוד הרבה דמעות אשפוך היום כאן בצורה...
לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו לא ניתנה לנו זכות הכתיבה...
העולם כל כך ריק, האנשים כל כך חסרי תקווה, היאוש מאיים להשתלט, הכל אזל, אך הכתיבה חתמה לה מקום של קבע ועוצמה....
ברוכה הבאה.
[ליצירה]
אור, זה יפה בעיני אבל הייתי רוצה לשמוע את זה קצת אחרת, לפי דעתי צריך להיות דגש גדול יותר על החליל, יש בו קסם כשמבודדים אותו והוא נבלע ב"טכנולוגים מכנים" דבר נוסף, הסוף נשמע לי סופי מידי,יש משהו ביצירה הזו שזורם בכייף, קליל, מרנין, והסוף, קיצוני.
מקסים! אפשר עוד?
תגובות