[ליצירה]
חבר באשר הוא,
מהווה ראי לעצמנו.
לאני שבתוכנו.
התבוננות פנימית, חיצונית, פנימית
וחוזר חלילה
ילבינו או ישחירו.
מחשבה כתובה...
שתהיה שנה של לבנים פנים וחוץ.
[ליצירה]
אוי אוי איזו הגזמה פרועה! ערבי? טוב? רע? על מה הדיון בכלל? כל אדם שעומד ליד גבול הוא ערבי?
ואם לקחתי סכין בתיק לעבודה האם גם אני מחבלת? למרות שרק התכוונתי להכין סלט? האם איבדנו פרופורציות לחלוטין?
[ליצירה]
יש!!!
חזרת לכתוב בעברית!
ועוד בעברית אהובה כל כך ...
כמו תמיד, אני לא מתיימרת להבין בכתיבה, אבל משהו ב / / / קצת עשה לי את כל הדבר הרך הזה לנוקשה,
אני חושב שהייתי פשוט משאירה רווחים גדולים בין מילה למילה ז"א
"אהבתי את מבינה את הרגע
שנגעת שאמרת קרב הלום"
(כן, יש משמעות למרחק, הוא לא אקראי,)
זה נקרא לי נכון יותר, רך יותר בדרך הזו, או בכל דרך אחרת שתעלה על דעתך שתגרום ל / / / להעלם משם...
אבל שוב, מה אני מבינה...
ברוך השב שייקה.
[ליצירה]
מבינה גדולה במוסיקה אני לא, אבל זכורים לי כמה דברים מהגן, ריתמיקה... אז אם פורטה זה חזק ופיאנו זה חלש, יש כאן פורטה מטורף שכזה בהתחלה, מן שכרון שבחופש,תאווה, יצר, אבל משהו בתחושת החופש הזה מעיק ואז, שיא!. שורת המחץ שמשאירה מן תחושה של , אאוץ'. פגיעה בנקודה רגישה...
אהבתי מאוד מאוד, צורת הכתיבה של החלק הראשון מכניסה למן מרתון שמסתיים בנוקאאוט. בהצלחה!
אגב... יכול להיות שסגנון הכתיבה שלך מוכר לי? מן תחושה שכזו שכבר נתקלתי בשירים בסגנון זה בעבר..
[ליצירה]
מסכימה עם כנפי שחר. האיזון הדק בין גימיק לרגש הופר לטובת הגימיק.
אם זו הכוונה אז בסדר. אם לא, אז אפשר לחזק את הרגש ולוותר מעט על הגימיק.
[ליצירה]
[ליצירה]
"והים כתמיד רוצה רק הימה"...
תיאור מדהים! וגם בכלל. נוגע..
תגובות