בלילֶימילים.
כך אני מסכמת אותי,
למולך.
אֶת עוׁצְמת שתיקתך העשויה ללא חת
ל(מיל)-מולי.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלק הראשון מצויין. אהבתי "מסכמת אותי". [ליצירה]
- [ליצירה] החידוד חמוד, אבל לא הבנתי את התוכן. מצטערת... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! שנון מאד. יש בעיה במבנה- מאיפה צץ ה"את", למה זה מתחבר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בסדר, מילמולים זה לא חטא, ולפעמים גם הם, עשויים ללא חת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה... סתיו- אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...? דעה- זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל. הדס וכולם- תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל: מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00 אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב) כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש... (לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.) [ליצירה]
- [ליצירה] סלחתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניקדתי. בתקווה שעכשיו ברור יותר... תודה שייקה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, טמטום שכמותי, זה באמת הגיוני יותר עכשיו, ואני קראתי את זה אחרת ללא הניקוד... מודה בטמטום. אז זה חצי נחמה לא? אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.?? [ליצירה]
- [ליצירה] לותנת, אני חושבת שגם אני אוהבת את השיר שלך. הסגנון הישן והטוב. אני בעד חזרה לעבר, למתיקות הישנה והטובה. מה את אומרת? [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם זה אכן כך גיתית, "נהירים לנו מאשר להם" אני חושבת שזה בעיני המתבונן, קורה שאנשים לא מבינים אחד את השניה ואף חמור מכך, לא מצליחים להתבטא. נכון, כתבתי את זה בלשוני (נקבה) אך זה בהחלט יכול להיות רלוונטי גם לצד השני. [ליצירה]
- [ליצירה] האורות כבו השומרים הלכו הקהל ברח הקופסא בפח והזוג? .... [ליצירה]
- [ליצירה] בדרך כלל איני נוטה לתקן כי בעצמי קטונתי, אך הרגשתי שיש לי כאן שני "אינו" מיותרים שמפריעים לי לזרימה של היצירה ואולי אני טועה, כרצונך. לדעת לקבל את הטוב. האילן הצוחק בגשם, אינו מיצר על גשמי האתמול,- דואג על גשמי המחר. לדעת להרפות. הנהר השוטף, אינו עוצר זרימתו לברור אבנים קטנות בדרך,- אינו יוצר מעגלים סביב עצמו. כך נראה לי, אך משעשיתי את זה, האינו בבית השני, זה שמתיחס למעגלים אולי כן במקומו... בלבלתי את עצמי. לשיקול דעתך. בכל מקרה, נפלא! אהבתי ביותר והפנמתי! מקווה גם ליישם... [ליצירה]
- [ליצירה] ! ! ! ! ! ! ! ! ! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הקטנה פרשתי אותו מעט אחרת והוא כל כך מדהים בעיני, כל כך עונה על השאלות הפשוטות שלעיתים אנחנו אפילו לא עוצרים את עצמנו לשאול אותן... מאין באה האהבה? מאין. אהבה מדהימה שאינה תלויה בדבר. פשוט תלויה בפשטות של האהבה. משום מה באה? משום. כי היא חייבת. גם אם אין סיבה נראית לעין היא פשוט חייבת להגיע. פשוט קיימת וחייבת להתממש. או כמו שהיינו ילדים וחכמים, למה? ככה. פשוט ככה. התמיהה הכל כך תמימה של הדור עונה על שאלת הדובר ומסכמת את השורות הראשונות באופן נפלא! והחיבור לתיבת נח, התחבר לי כל כך טוב לכל המערך שבניתי... הרגש ברגעים הראשונים שלאחר המבול, אין כלום, הכל נחרב בשיטפון, היונה באה עם בשורת ההקלה במים, , התרגשות גדולה ועם זאת חשש גדול של לצאת לשממה ולהתחיל לחיות מהתחלה, לבנות, ליצור, כמו האהבה. להתחיל בערפל דף חלק לטוב ולפחות טוב.. ומהבסיס הערפילי הזה לבנות באומץ יצירת חיים מופלאה! בניית יש מכמעט אין... תמשיך! מחכה לעוד! [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכל כך חדש, כל כך פשוט ואמיתי. ולסיום, אמן? (!) [ליצירה]
- [ליצירה] דימויים כל כך יפים, עד כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, תודה על התגובות, ושוב איה אני מסכימה עם דברייך, עדיין לא מסתדר לי. אני חושבת שמשהו ב"מתאדה" לא נכון לי וכל כך לא מעביר את הרגשתי... אני צריכה לחשוב על זה עוד. [ליצירה]
תגובות