בלילֶימילים.
כך אני מסכמת אותי,
למולך.
אֶת עוׁצְמת שתיקתך העשויה ללא חת
ל(מיל)-מולי.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלק הראשון מצויין. אהבתי "מסכמת אותי". [ליצירה]
- [ליצירה] החידוד חמוד, אבל לא הבנתי את התוכן. מצטערת... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! שנון מאד. יש בעיה במבנה- מאיפה צץ ה"את", למה זה מתחבר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בסדר, מילמולים זה לא חטא, ולפעמים גם הם, עשויים ללא חת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה... סתיו- אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...? דעה- זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל. הדס וכולם- תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל: מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00 אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב) כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש... (לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.) [ליצירה]
- [ליצירה] סלחתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניקדתי. בתקווה שעכשיו ברור יותר... תודה שייקה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, טמטום שכמותי, זה באמת הגיוני יותר עכשיו, ואני קראתי את זה אחרת ללא הניקוד... מודה בטמטום. אז זה חצי נחמה לא? אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] עויין משהו.. עשה לי קצת כאב בטן, ובניגוד להרבה יצירות כאן, הפעם כאב הבטן לא כייף... [ליצירה]
- [ליצירה] תרשה גם לי, גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..) "כשהלב פועם לו מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי" את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?.... "יורה את שאריות ביטחוני העצמי ומפספס" גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם, זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים... ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר" מוכר? אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה, "מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי. והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי... פשטות מבורכת. אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי. תם טקס מגילת העצמאות. כיסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] אההההההההההה כישרון. אתה ללא ספק כישרון. מצמרר. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ' אאוצ' אאוצ' אוף איתנו ועם הפערים המטורפים בין אני לעצמי.... אתה כל כך מדהים וגם כואב.. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, מתגובתו של שי, אני מבינה שהתנסחתי לא מדוייק. חוזרת ומדייקת, כשכתבתי בהתחלה, כוונתי היתה בחלק הראשון, כולו כמכלול סוער. אך ללא ספק קיימת ההדרגתיות. הוא בעיני מן קפיץ שמכווצים אותו בכיוון סילסולו. מתחיל להתכווץ ולהתכווץ עד שכבר אי אפשר... אז, פורץ גבולותיו לכל עבר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הגיבו כי לא ראו. כבר אמרתי בעבר שכל כך חבל שהיצירות כאן מוצאות את עצמן נגנזות כל כך מהר, סוג של פשע להרבה מהיצירות. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת. ליטוף של קסם הענקת לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מי יתן.... ושוב הדודה שבי יוצאת. אחחח פשוט מדהים לקרוא! וגם צובט וגם מרגש וגם וגם וגם ומילים הן קשקשת אחת גדולה אך מה אני יכולה לעשות שהן הדרך היחידה להתבטא כאן?! [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי אחרת ועשה לי ממש טוב, הבחירה בעיני אינה מקרית, אפיק נחל מוגדר, מסודר, ישר, אמת ששלושת המילים שמתקרבת השתמשה בהן מסמלות את הקיבוע המדובר, אך היא בחרה באפיק נחל, זרימה פשוטה, כביכול במסלול קבוע ולא משתנה, ועם זאת, הוא נחל. מקור חיים, שופע הפתעות, המערב בתוכו גורמים נוספים, אני מדמיינת בעיני רוחי את התנהלותם של מי אפיק זה, הזרימה לאורך מסלול ידוע מראש, אך הדרך... מפגש מרתק בין דגים שהופיעו פתאום, כפות רגליהם של מבקרים, אבנים שנוספו, סלעים שנשחקו, עלה שנשר וכל ההתרחשות בגדות האפיק, התרחשות אינסופית מרגשת על אש קטנה. ואז, התעצמות. אלמנט נוסף ומשמעותי שיוצר חוויה חדשה מסעירה. נפלא! התנהלות רגש האדם בעיני. [ליצירה]
תגובות