בלילֶימילים.
כך אני מסכמת אותי,
למולך.
אֶת עוׁצְמת שתיקתך העשויה ללא חת
ל(מיל)-מולי.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלק הראשון מצויין. אהבתי "מסכמת אותי". [ליצירה]
- [ליצירה] החידוד חמוד, אבל לא הבנתי את התוכן. מצטערת... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! שנון מאד. יש בעיה במבנה- מאיפה צץ ה"את", למה זה מתחבר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בסדר, מילמולים זה לא חטא, ולפעמים גם הם, עשויים ללא חת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה... סתיו- אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...? דעה- זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל. הדס וכולם- תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל: מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00 אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב) כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש... (לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.) [ליצירה]
- [ליצירה] סלחתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניקדתי. בתקווה שעכשיו ברור יותר... תודה שייקה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, טמטום שכמותי, זה באמת הגיוני יותר עכשיו, ואני קראתי את זה אחרת ללא הניקוד... מודה בטמטום. אז זה חצי נחמה לא? אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת [ליצירה]
- [ליצירה] אהההההההההההההההההההההההההה סוערה, אין לך גבולות! וכבר ממש אזלו לי המילים מלהגיב [ליצירה]
- [ליצירה] אני שזה עלה מאותה סיבה שההמלצה/קביעה שלך עלתה בתור שיר... [ליצירה]
- [ליצירה] רטט. כל כך חזק! [ליצירה]
- [ליצירה] מבינה גדולה במוסיקה אני לא, אבל זכורים לי כמה דברים מהגן, ריתמיקה... אז אם פורטה זה חזק ופיאנו זה חלש, יש כאן פורטה מטורף שכזה בהתחלה, מן שכרון שבחופש,תאווה, יצר, אבל משהו בתחושת החופש הזה מעיק ואז, שיא!. שורת המחץ שמשאירה מן תחושה של , אאוץ'. פגיעה בנקודה רגישה... אהבתי מאוד מאוד, צורת הכתיבה של החלק הראשון מכניסה למן מרתון שמסתיים בנוקאאוט. בהצלחה! אגב... יכול להיות שסגנון הכתיבה שלך מוכר לי? מן תחושה שכזו שכבר נתקלתי בשירים בסגנון זה בעבר.. [ליצירה]
- [ליצירה] יש מצבים שמילים פשוט הופכות עקרות. זה אחד מהם. אני אהיה מעט דודה ואוסיף: אחחח ---> (אנחה עמוקה) של נחת כמובן... [ליצירה]
- [ליצירה] נו נו נו אל תגרמו לפילוסופית שבי לצאת. מאוחר מידי. שייקה יקירי,השמש לעולם לא שוקעת באופן מוחלט. היא שוקעת רק ביחס אלי האינדבידואל. אבל חרוצה שכמותה, זורחת במקום אחר. כך גם האהבה שלך, היא תמיד קיימת לעולם לא שוקעת. לפעמים היא בלפלנד. אבל תמיד עובדת וסובבת. וחוץ מזה אני הכי הכי אוהבת בשקיעות ואחר כך. לא לא גם בזריחות. לא, תמיד. אבל במיוחד בשקיעות ואחר כך.... [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, תודה לכולכם על התגובות! [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי הצורה הזו דווקא מעבירה מצויין את תחושת ההרס העצמי. זה יוצר מן הרגשה של דעיכה, גם צורנית, "עם קצת מוות בכוס וסיגריה דולקת, בסגנון המעודן שהעדפנו תמיד רקדנו על סיפון הצוללת, למנגינת ההרס העצמי." יש בזה משהו שזורק אותי ישר לתוצאה של ההרס העצמי הזה, תחושה של התמעטות, התכווצות וכו'.. [ליצירה]
- [ליצירה] לעניות דעתי העניה הסוגריים מיותרות. הרעיון טמון בשגיאות. [ליצירה]
תגובות