בלילֶימילים.
כך אני מסכמת אותי,
למולך.
אֶת עוׁצְמת שתיקתך העשויה ללא חת
ל(מיל)-מולי.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלק הראשון מצויין. אהבתי "מסכמת אותי". [ליצירה]
- [ליצירה] החידוד חמוד, אבל לא הבנתי את התוכן. מצטערת... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! שנון מאד. יש בעיה במבנה- מאיפה צץ ה"את", למה זה מתחבר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה בסדר, מילמולים זה לא חטא, ולפעמים גם הם, עשויים ללא חת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה... סתיו- אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...? דעה- זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל. הדס וכולם- תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל: מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00 אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב) כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש... (לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.) [ליצירה]
- [ליצירה] סלחתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניקדתי. בתקווה שעכשיו ברור יותר... תודה שייקה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, טמטום שכמותי, זה באמת הגיוני יותר עכשיו, ואני קראתי את זה אחרת ללא הניקוד... מודה בטמטום. אז זה חצי נחמה לא? אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] אופטימית יקרה, מכוחי ועוצם ידי כבר שבענו די. להגיד " להביא גואל" כמו שכתב/ה סתיו זה לעבוד על כל הדברים האלה על מנת לגרום להגעתו. לפעול מכוחו העצום של הקב"ה, זה שהוא מרעיף עלינו רגע רגע, ולהביא את הגואל כן כן, להביא. לא רק להאמין במיתוסים האלה, להשקים ולהעריב איתם ולפעול למימושם. אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] ה"בלמטה של הרחוב" מסתדר לי מצויין עם "צמר גפן מתוק" וכמו הצמר גפן, גם המשפט, מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, שי, עד מתי? אני אוהבת את האחרונים שלך. למרות שהם נושכים קצת בפְנים. אולי בגלל שכך...... זה הסתו עם הענן ועם הר(גש)וח המ(עיף אותנו בטלטלות לכל הרוחות)לטף... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, זה בפרט וכתיבתך בכלל טוב שהחלטת להציץ מתוך המגירה.. רק טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] אני שזה עלה מאותה סיבה שההמלצה/קביעה שלך עלתה בתור שיר... [ליצירה]
- [ליצירה] הררית יקרה, אני נלחמת בלפתוח את העיניים חזק חזק בכדי שאצליח לראות את שאני כותבת מבעד למסך הדמעות. מופת. פשוט מופת. קראתי שורה אחר שורה, סיימתי והתחלתי שוב מההתחלה. רוגשתי, צומררתי, כמהתי. השיר הזה בעיני כנבואה. כחזון. אומרים, שכשהקב"ה נותן למשהו הארה, זה חיוכו של הקב"ה לאדם. את כל כך מבורכת שזכית לחיוך כל כך עצום. תודה תודה תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הרגשתי שבעצם יציאתי לגינה גזרתי על עצמי דין שתיקה ושהיצירות שנוצרו פשוט פרצו מפני שלא יכלו לשאת יותר את העריצות והכפיה שלי להישאר בבטן... ליצירות חיים משלהן, החלטות משלהן, רצונות משלהן וכוח משלהן.. ברוך השם שכך! [ליצירה]
- [ליצירה] והנה ההוכחה (בהמשך למה שכתבתי בתגובה ליצירה צבע) זה פשוט בתוכנו. וכן. אינספור מילים לא יוכלו להעביר הרגשה. מילים אכן נשארות עקרות לעומת כל הרגש המדהים הזה שסוער לו בפנים. [ליצירה]
- [ליצירה] לעניות דעתי העניה הסוגריים מיותרות. הרעיון טמון בשגיאות. [ליצירה]
- [ליצירה] את כותבת יפה ומרגש כל כך! וכל כך מוכר... צובטתי... [ליצירה]
תגובות