בוקר.

כמו אתמול,

גם היום,

אני עיוור.

חדרי,

אותו החדר.

צבעי השלכת, חומים כתמתמים כטבעם.

פני אמי, הרצינו מעט,

אך אותן פנים הן.

עולם כמנהגו נוהג.

 

בתוך חדרי,

התנהלות סוערת,

פוטנציאל גלום.

 

עלי השלכת,

מקורם בעץ איתן,

שורשיו עמוקים וחזקים,

סביבם אדמה,

רווית חיים גם היא.

 

פניה של אמי,

מעטפת לאינסוף.

 

פלא עולם.

 

לי,

ישנו החדר,

ישנה שלכת

ופניה של אמא.

כמו אתמול,

גם היום,

אני עיוור.