שיר יותר טוב? בעצמי התלבטתי לאן לשייך, הכל התחיל מהתמונ, היא זאת שרצתה פומביות אבל לא הצלחתי להגדיר כחזותי. תוך כדי ניסיונות כושלים להכניס את התמונה, התחיל לזמזם לי המשפט/שיר הזה שגם אותו לא ידעתי לאן לסווג, התלבטתי גם אם יפה להם יחד או לא. המממממ יש רעיונות?
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
לפחות אצלי ההרגשה תמיד היא שהמקור ליצירה הרבה יותר יפה ומדהים מהיצירה עצמה כי המקור בעצם נגע בי והיצירה היא רק תוצאה מאותה נגיעה.צריך רק לזכור שלפעמים,לאחרים,המקור ליצירה לא נוגע באנשים כל-כך עמוק כמו שהוא נוגע באנשים מסויימים.אחרת,כולנו היינו כותבים על אותם דברים את אותם הדברים.
לכן,אולי באמת כדאי לסווג את היצירה כשיר ולהוריד את התמונה.אבל זו רק דעתי.
[ליצירה]
דילמה
שיר יותר טוב? בעצמי התלבטתי לאן לשייך, הכל התחיל מהתמונ, היא זאת שרצתה פומביות אבל לא הצלחתי להגדיר כחזותי. תוך כדי ניסיונות כושלים להכניס את התמונה, התחיל לזמזם לי המשפט/שיר הזה שגם אותו לא ידעתי לאן לסווג, התלבטתי גם אם יפה להם יחד או לא. המממממ יש רעיונות?
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
לפחות אצלי ההרגשה תמיד היא שהמקור ליצירה הרבה יותר יפה ומדהים מהיצירה עצמה כי המקור בעצם נגע בי והיצירה היא רק תוצאה מאותה נגיעה.צריך רק לזכור שלפעמים,לאחרים,המקור ליצירה לא נוגע באנשים כל-כך עמוק כמו שהוא נוגע באנשים מסויימים.אחרת,כולנו היינו כותבים על אותם דברים את אותם הדברים.
לכן,אולי באמת כדאי לסווג את היצירה כשיר ולהוריד את התמונה.אבל זו רק דעתי.
[ליצירה]
ראשית, תודה על התגובות, ושוב איה אני מסכימה עם דברייך, עדיין לא מסתדר לי. אני חושבת שמשהו ב"מתאדה" לא נכון לי וכל כך לא מעביר את הרגשתי...
אני צריכה לחשוב על זה עוד.
[ליצירה]
תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..)
"כשהלב פועם לו
מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי"
את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?....
"יורה את שאריות ביטחוני העצמי
ומפספס"
גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם,
זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים...
ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר"
מוכר?
אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה,
"מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי.
והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי...
פשטות מבורכת.
אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי.
תם טקס מגילת העצמאות.
כיסוף.
תגובות