[ליצירה]
השראה אובדת
יורם - כל כך מבין אני את מצבך, שנים שלא נחה ידי על דף, שנים שלא נבעה מילה מהוויתי, והנה באה דחיפה קטנה.. שזרקה אותי שנים אחורה והחזירה אותי לביקור באתר זה, שיטוט בין שירים ישנים, מעבר על תגובות והגעתי אליך. ובבת אחת עולה בי הדחף, גל שנעצר ונדחק לעצמו, ממרום השנים שעברו, חוויות, נסיונות, הצלחות, אכזבות.. מסתבר שההשראה לעולם כאן היא, לידנו, מחכה נתעורר למגעה, אך כובד החיים מאיתנו מונע, לשלוח יד לחפון מילה.. וגם התגובה הזו שאני כותב לך, יותר משנה לאחר הפרסום, מקווה שתגיע אליך, ולא רק, אלא גם למחברים אחרים במצבינו. קשה להחזיר השראה שאבדה.. וגם אני - מנסה.
[ליצירה]
וואי..איזה יופי...גם בלי הבית האחרון.
אבל הבית האחרון נותן לכל השיר רובד עליון יותר...
מכניס עוד ישות לתוך השיר מלבד הטבע והאדם עצמו.
ועוד איזו מחמאה נתת לה!!!!! 8-) 8-) 8-)
[ליצירה]
עונות השנה יצאו במחול
מצאו הן אוצר של שירים קבור בשורשיהן
הצפצפה הכסיפה מבושה
בשורשיה לא נמצאה אפילו מילה אחת קטנה.
האזדרכת מצאה פזמון,
האלה והאלון את הבית ראשון
הקטלב חפר לו בית שני
והאטד גילה סיום עוקצני.
ןעתה חיפשה החבורה
למי לתת את המתנה הנפלאה..
והנה לעת ערב מופיע מבין השבילים
איש לבן שער, הרודף אחר שירים.
שואל הוא אותם: המצאתם שיר ??
שבמשך עונות קברתי שירים
ועתה מצאתי אחת ראויה..
מיהרו העצים ומסרו הבתים,
ומחרוזת ענד לה.. תחת עץ הצפצפה.
יורם
שיריך יפים בזכות עצמם...
מאושרת היא האשה שזכתה לעונדם...
[ליצירה]
למעוז היקר,
תודה על השיר היפה שצרפת לתגובתך.
אני יודע שסביב אותו רעיון ניתן לפתח שירים רבים, ואעפ"י שהרעיון דומה יש לכל שיר "ניגון" משלו וכל שיר מיוחד למי שכותב אותו, ובשיר שכתבת הוכחת את כישרונך והצגת את יכולתך הפואטית. אז תמשיך כך.
אגב, מעניין לעשות פעם עבודה: לבחור שירים מתוך האתר בעלי אותו רעיון, אבל כל שיר הוא שיר כשלעצמו אעפ"י שאותו רעיון עובר כחוט השני ביניהם.
בהצלחה יורם
[ליצירה]
יורם...
הסמקתני....
מילים שכאלו כותבים בדלתיים סגורות..
תודה לך.
אכן, כל שיר מיוחד למי שכתב אותו..
אך לדעתי, אם אדם כתב שיר שעורר אדם
אחר לכתוב שיר נוסף ..
(ולא משנה אם הרעיון דומה או לא..)
אזי.. לאדם אשר עורר, מיוחדים לו שני השירים..
אז השיר אשר יצא לי בעקבות שירך..
מיוחד אף הוא... לך.
[ליצירה]
איה יקירה,
א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה".
ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם.
ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר.
ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית.
לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע".
השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון".
אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר.
יורם
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
אני מניח שזה אכן שיר בדיחה (כתוב בכשרון). אני חושב שזו אכן ביקורת עצמית עם חיוך ממזרי. אם טעיתי, תקו אותי.
כעת תגלה מי אתה, שמסתתר תחת השם קפטן פיקארד.
[ליצירה]
זה יופי :) אני רק יכול לקנא בזאת שאת כותבת עליה. אני סקרן לדעת מי היא בשבילך. היא בטח לא חושבת עליך שאת "פשפושית מתפשפשת". האם גם היא מרגישה כלפיך כמו שאת מרגישה כלפיה. (אגב, אולי זו מישהי שאת מדמיינת, ואולי בעצם זו את ? אם זה כך אז זה עוד יותר מקסים).
[ליצירה]
שום דבר חדש לא יקום
השיר שכתבת, ריגש אותי מאוד. אהבתי את האופן בו אתה מתבונן בעצמך התבוננות עמוקה, במימדים של מרחב וזמן. מצאתי בה את הענווה הנאצלת שחסרה לרבים מאיתנו, ואשרי האיש שהתברך בה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
התגובות עד כה נראו ילדותיות. אהבה איננה "שמלץ" צריך להיות גם בוגר וגם רגיש, בשביל להזדהות עם השיר זה.
בעולם האהבה בדידות היא מצב בלתי נמנע, בו אתה יכול לדבר עם עצמך עם סיגריה ביד, ולשאול את עצמך את השאלות שאיתן תצטרך להתמודד כאשר תעמוד פנים מול פנים בפני המציאות אליה ייחלת. את הדבר הזה מבטא השיר בצורה מושלמת. כמו שנאמר :
"אין אהבות שמחות"
[ליצירה]
לאלמונית שלום,
השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם.
באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק".
פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים:
"האיש שהלך בשדות
אך מעולם הלך בתלם......."
בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב.
כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו.
קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף.
אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית.
ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה"
[ליצירה]
אני קורא את שירך שוב ושוב, ואמשיך לקרוא אותו גם בימים הבאים. כמה כאב ועגמת נפש אפשר למהול בדברי שירה של חמש דקות שנמשכות לנצח. השיר הזה עולה על גדותיו. כמו חלב שגלש ודפנות הסיר נחרכו,וברגע מסוים צריך פשוט לכבות את האש. *****