[ליצירה]
דימויים
דימויים מיוחדים - העכבר והחרכים, הנחש, הצמר של השמיכות
- לפעמים כשאני כותבת אני שומעת קול אומר בפנים - אל תשקרי - תכניסי את המילה האמיתית - ולפעמים כך אני עושה ולפעמים לאו (הרי לא כתבתי מאות שירים) ומה שאני רוצה לומר הוא שהשיר שלך עדיין עטוף בהרבה צעיפים. אך אין בזאת מן הביקורת כי אני לא חיה בעולמך וייתכן שכאן בצורה יש קוראים רבים שכבר היו בתוך הצעיפים הללו.
ליאורה
[ליצירה]
.
"לא מרגישה געגוע" - את מתארת פרידה לא כואבת, אלא הרגשה שכלית של פספוס, וזה מאוד מתאים לתיאורים שלך בקטעים הקודמים. עד עכשיו המילים והשכל וכל מה שמסביב הקהו את האווירה וערבלו את החושים מתוך נסיון להסתיר את זה שהעיקר חסר.
[האהבה. הרגש. הגעגוע.]
[ליצירה]
וואו.
מהמם. מרגש וכ"כ אמיתי ונכון.
הלוואי על כולנו להרגיש ככה כשמגיעים אליו..תודי לד' שיש לך געגוע, ושהדמעות פורצות כשאת מגיעה לשם.
זה כבר מעלה.
הלוואי על כולנו.
[ליצירה]
יאללה!
יו!! אני לא מאמינה! וואלה-אתה מטיב לקלוע, אחי...
זה קרה לי כ"כה הרבה פעמים, ועד שכתבתי כאלה דברים יפים-שלא נשמרו בשום מקום-זה נעלם מעל פני האדמה.
ואתה לא יודע איך התעצבנתי בטירוף על האתר(מה הוא אשם? רחמים..)
והיצירה שכתבתי-הלכה לעולמה.לבלי שוב.
מה אני אגיד לך, באסה.
אבל טוב לי שכתבת את זה בעיקר שכתבת "שאת כועסת" פשוט הרגשתי שאתה אומר את זה לי...
ובאמת כעסתי. כי אני לא יכולה לחזור בדיוק על מה שכתבתי.
הלך לעזעזל...
לפחות אולי שם יהנו מזה..
ותאמין לי אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו..
רק טוב!
עטרת
[ליצירה]
יוו.
אני לא מאמינה
יוו
פשוט חזק
פשוט טוב
יאאלה.
יש לך את זה.
מהמם ,גבר, שגבר הוא בנאדם,ולפעמים מרגיש את עצמו סמרטוט,כמו כולם.
כמו בנאדם,ולא רק כמו ---
גבר.
לפעמים גם אני לא מאמינה.