לא יודע לא קורע את מיתרי הלב. אלך, אאסוף את דמעותייךְ מהדשא שלבלב בן ליל אלקט דמעה דמעה אביט בתוכן, ואראה שם את עצמי. שותק. בוחן ליבות חיים הפועמים בקרבך נובעים, נשימה אחר נשימה נובעים, עולים מעלה אל הגרון. ואת משתנקת והמילים לא יוצאות מבין שפתייך הלוחשות מלמולים מלמולים ואינך יכולה להביע, לפרוק מעלייך את נשמתך. רק עינייך, מבטך, מבטי. שלי. אני. אני לא יודעת מה לעשות. איתך. אתה.