אפילו הרמזורים הלכו לישון בשעה זו של הלילה מהבהבים בעייפות ובאדישות אל מכוניות בודדות והרוח נושבת קרירה ושואגת על מי שמטייל ברחובה של עיר עכשיו מקפיאה את כפות הרגליים כשליחתו של הלילה הקורא לישון. אין אפילו ירח לצפות בו ולחשוב על אחרים שעושים את אותו הדבר, רק צריך להיכנס אל מעבר לקירות ולהסתתר מאימת הלילה. אני מהלך ברחוב בירושלים מתענג על הכביש החופשי ועל העיר שנשזרתי בה כזר וקר לי מאוד בכפות רגליי החשופות ובידי שמחזיקות שקית עם שתי לחמניות ; לבי מנסה להשגיח בשקט כמו פיוטיות קטנה שזורמת במציאות הכובלת ומונה במתינות דפיקותיו.