אז אולי אתה צודק ואולי אינני בטוחה ואולי אתה שותק ובעיניך מן דמעה מלוחה. ואליך אני אומרת אם כדאי לנו אם לאו בפיך הודעה נכזבת בגופי כאב שותת שרב ואתה מודה על חטא בשפתיים חשוקות ואני נושקת נחש מפתה מלהתגלות. ואולי אתה קורע ממני את כל צמרי השמיכות מעלי שותת ממני דמעה של זרועות חבוקות ואינני מוכנה לשאת, אור של אלפי חיוכים ואינך מודה בפני כבר הלכת מזמן עוד לפני החרכים. ואתה לא אומר עוד מילה ואני עודני שותקת רק עכבר אחד ציצן מביט באותות המאחלת המום משברי לבבות נכאב מסמר שערות שותק מצונף כולו רועד עיניו זועקות מול כל השברים מוכיחות בלי קול . אין לי זמן לשטויות אמרו עיניך הכבויות. והלכת.